דואר אדום | קליק אחד ושלאגר אתר הבית
8.22.2019 | יום חמישי כ"א מנחם-אב ה'תשע"ט | ב"ה
 
- אלי הרצליך בעבודות על אלבומו השני עם יואלי דיקמן משה לאופר ואלי קליין ואיצי ברי

- יוסי גרין מסיים בימים אלה פרוייקטים שונים עם ׳שלמה שמחה׳ ומקהלת ׳יידיש נחת׳

- הפרוייקט הגדול של שלאגר יוצא לחנויות בארה״ב ובארץ ע״י חברת ניגון מוצאי תשעה באב.

- האלבום הישראלי של אברהם פריד ״כמה טוב שנפגשנו״ בחנויות מוצאי תשעה באב

- מיילך קאהן מוציא מיד לאחר תשעה באב את אלבומו הבכורה ׳יעדער איינער׳

- מוטי שטיינמץ בשלבי מיקסים סופים לאלבום הביכורים שלו. על העיבודים חתומים משה לאופר ויואלי דיקמן - תאריך השקה: נדחה לר״ח שבט

- יוני שלמה מסיים בימים אלה הקלטות לאלבומו החדש - פרטים בהמשך

- גדול המלחינים יוסי גרין התחיל לעבוד על ״התו העשירי״. פרטים יבואו

- הזמר צודיק גרינוואלד עובד במרץ על אלבומו השני, איתו ישיק קליפ וידאו מושקע. על ההפקה יוסי גרין


ראשי | חדשות | מוזיקה
יוסי גרין וידידיה מאיר | צילום: בועז בן ארי

יבוא ידיד ■ יוסי גרין מארח את ידידיה מאיר

המלחין החסידי יוסי גרין טוען שהוא למד עברית בזכות העיתונאי ידידיה מאיר וטורו השבועי שהוא קורא בכל שבוע • העיתונאי ידידיה מאיר טוען שהרבה מהרוחניות שלו הוא חייב ליוסי גרין ולעשרות משיריו שהשפיעו עליו עמוקות • ערב שמחת תורה יוסי גרין ראיין את ידידיה מאיר

כ"א תשרי ה'תשע"ה | 10/15/2014

המלחין החסידי יוסי גרין טוען שהוא למד עברית בזכות העיתונאי ידידיה מאיר וטורו השבועי שהוא קורא בכל שבוע * העיתונאי ידידיה מאיר טוען שהרבה מהרוחניות שלו הוא חייב ליוסי גרין ולעשרות משיריו שהשפיעו עליו עמוקות • ערב שמחת תורה, יוסי גרין ראיין ידידיה מאיר, וביחד הם העלו נשכחות וסיפורים עם ריח של נוסטלגיה • יחד הם העלו שורה של תובנות על המוסיקה החסידית בת ימינו, על תופעת החוזרים בתשובה במוסיקה, על ממשיכיו של ר' שלמה קרליבך, וגם על הקושי והאתגר שבכתיבת טור שבועי לעיתון

מאת: יוסי גרין • צילומים: בועז בן ארי • באדיבות עיתון 'כל ישראל'

זה היה לפני מספר שבועות. עורך עיתון "כל ישראל" סיפר לי על הפרויקט החגיגי לסוכות במסגרתו כותבי "כל ישראל" יארחו בטוריהם אנשים שמעניין אותם לראיין אותם, וביקש שאחשוב על מישהו שמעניין אותי לשוחח איתו במסגרת הפרויקט. הוא חשב שאני אבחר כנראה באחד מהזמרים שעבדתי איתם במהלך השנים. אבל אני עניתי לו מיד: מה שאתה חושב, שאני אראיין אדם מתחום המוסיקה ואשאל אותו את כל השאלות הבנאליות: "מתי התחלת לשיר?" או "בעקבות מה?",  לא מעניין אותי.

אז תן לי דוגמא עם מי כן היית מעוניין לשוחח, ביקש העורך בתגובה, והשם שאמרתי לו מיד היה: ידידיה מאיר.

איזה קשר יש לך איתו? הוא השתאה, ואני סיפרתי לו. אמרתי לו שלפני הכל אני חייב לו הכרת הטוב. לפני כמה שנים התחלתי לקרוא באדיקות מידי שבוע את הטור השבועי שלו בעיתון "בשבע", אותו הוא שולח לי בכל סוף שבוע, וכמה שנים לאחר מכן התחלתי לקרוא באופן קבוע גם את טורה של רעייתו, סיון רהב-מאיר, המתפרסם ב"ידיעות אחרונות". התוכן מעניין אותי מאד, אך מעבר לתוכן, נהניתי מאד להכיר עוד ועוד מילים חדשות בעברית, אותן לא הכרתי קודם לכן. ידידיה, כך הסתבר לי עם הקריאה בטורו, מכיר כל מיני 'סלנגים' מעניינים שהשתרשו בישראל, ואני כל-כך נהנה לקרוא אותם ואחר-כך לעשות בהם שימוש.

בכל שבוע ידידיה מקפיד לשלוח אליי את טורו, ואני מצידי מקפיד לקרוא אותו. בתחילה, כשסיפרתי לו שאני קורא קבוע של הטור, ידעתי שהוא אינו מאמין לי, וחושב שאני סתם רוצה להחמיא לו. בכל פעם שפגשתי אותו סיפרתי לו עד כמה שאני נהנה מהטור, אך ראיתי על פניו כמה הוא מפקפק בכך שאני קורא מידי שבוע טור שלם בעברית. את האמת, על כך שאני באמת קורא אותו מידי שבוע, הוא גילה רק לא מזמן:

כבר כמה שנים שאני מדפיס בכל שבוע בביתי שבארה"ב את טורו, ואם יש בו דברים שאני איני מבין כראוי, אני לוקח את הדף איתי לבית-הכנסת, שם יש כמה דוברי עברית משופשפים, שעוזרים לי להבין את הסלנג החדש, את המסר הנסתר המסתתר בין השורות, או להבין מילה שלא הכרתי. אני דן איתם על כל מילה שאני לא מבין, ומתעקש להבין אותה כראוי. באחת השבתות, ניגשתי כמנהגי לבית-הכנסת, ואחרי התפילה ניגשתי לידיד שמבין עברית היטב עם הטור של ידידיה בידי, כדי שיסביר לי משהו בטור. שוחחתי אתו כמה דקות, כשלצדו ראיתי שיושב אורח שלו, ועל פניו חיוך. נתתי לו "שלום עליכם", אבל לא שוחחנו מעבר לכך, ואת החיוך שעל פניו לא קישרתי אליי. מה שלא ידעתי הוא שאותו אורח הגיע מארץ-ישראל והוא חבר טוב של ידידיה, וראה היטב שהטור שלו בידי. הוא כנראה 'הלשין' עליי מיד, וכבר בבוקר יום ראשון קיבלתי אי-מייל מידידיה בזו הלשון: "עכשיו אני מאמין לך..."

כך חזר הקשר ביני לבין ידידיה מאיר בשנים האחרונות, קשר שהתחיל עוד הרבה קודם לכן. היום, כאשר גם אני כותב ב"ה טור שבועי בעיתון שאותו אתם קוראים כעת, חשבתי שאשמח לראיין את הבן-אדם שעזר לי להגיע למצב שאני יכול לנצל את השפה, כדי לכתוב רעיונות על מוסיקה ומחשבות שעולות לי בראש. מה שתקראו להלן, הוא לא ממש ראיון. זה יותר "שיחה" או "חברותא", שבה ניסינו שנינו ללבן נושאים ביחד ולהעלות דעות שונות.

ידידיה, נחש מהי התמונה הראשונה שיש לי ממך, פתחתי.
ידידיה מאיר: "טוב, זה פשוט. הכרנו בשבתות הזכורות לטוב אצל משפחת וינדרבוים בבני ברק...".
ההיכרות הראשונה בינינו, הייתה באמת אצל ידידי עו"ד חנוך וינדרבוים, לפני למעלה מ-15 שנים. חנוך, אותו הכרתי פעם כאשר היה בארה"ב, נהיה לחבר הכי טוב שלי בעולם. כבר שנים רבות אנחנו הולכים יד ביד וצועדים יחד את כל מסע החיים, למרות מרחק 12 שעות הטיסה שמפריד בינינו. וחנוך, אהב מאד את ידידיה, שהיה עמיתו לעבודה ברדיו 'קול חי', ומידי פעם כשחנוך ואני דיברנו הוא סיפר שיש לו חבר צעיר שקוראים לו ידידיה, שמאד אוהב את המוסיקה שלי, ויש לו שפה יפה ורעיונות מקוריים. ואני חיכיתי לפגוש אותו אצל חנוך. חשבתי שאפגוש איזה אדם מעניין, אך לצערי, כשידידיה הגיע לשבת לבית של חנוך כאשר גם אני שהיתי שם, הם התחילו בשיחה בעברית, ואני לא הצלחתי "לעלות על הרכבת" של השיחה המהירה, כשבעיקר נזהרתי שלא ליפול ממנה, עד שבשלב מסוים התייאשתי ואפילו לא ניסיתי להמשיך ולהשתלב בשיחה. המזל שלי היה שרעייתו של חנוך, שוני, היא שפית מוצלחת מאד, והאוכל הטעים שהיא הכינה היה פיצוי על השיחה שלא הצלחתי כל-כך להיות חלק ממנה. את השיחה לא ממש הבנתי, אבל את האוכל...

והאמת היא שמאז, בכל פעם שידידיה הגיע לחנוך לשבת, היה לי קצת קשה לשבת איתם, מהסיבה האמורה. כשידידיה היה יושב עם חנוך, חנוך היה מדבר אתו בעברית בהתלהבות על אלף נושאים, ואפילו ששניהם ניסו לשתף אותי בשיחה, לא הצלחתי לדבר בעברית בקצב שלהם.

בגללך ידידיה, חנוך דיבר באותן שבתות רק בעברית, ובקצב מהיר, והיה לי מאד קשה לשוחח איתכם.
"זה לא ממש נכון"...

אוי, כמה שזה נכון. ממש שכחתם ממני... אגב, אותו דבר קרה גם כמה שנים לאחר מכן: חנוך "אימץ" את הבנים שלי שלמדו כאן בארץ, והזמין אותם לאכול אצלו בשבתות הרבה פעמים. אבל הבעיה הייתה שכשאתה הגעת הם ידעו שלפניהם הולכת לעבור רכבת מהירה של שיחה בעברית שהם לא מבינים... הם היו אומרים לי: "אבא, כשידידיה מגיע הם מדברים ביניהם רק בעברית כל הזמן, ואנחנו בקושי מבינים"... אלו הם הזיכרונות הראשונים שלי ממך... מה שייאמר לזכותך, הוא שהעברית היפה ששמעתי ממך אז, נתנה לי חשק ללמוד בעצמי עברית, וגם בהמשך: האמת היא שהפתיחה עבורי לשפה העברית, הייתה דרך הטור שאתה כותב, וכבר אמרתי לך את זה בעבר. ממש "למדתי" את הטור שלך.
"האמת היא שהטור שאתה כותב לאחרונה, גורם לי לחשוב על מה לכתוב. כי הרבה פעמים אני כותב על דברים שמעצבנים אותי, על פוליטיקה, על בנט ולפיד וכו', ופתאום אני קורא אותך, כיצד כתבת למשל על הנחת התפילין הראשונה לנכד שלך, שזה דבר אישי מאוד שאני אולי לא הייתי כותב, אך בעצם ייתכן שאת הקוראים מעניינת הנחת התפילין של הנכד, יותר מבנט ולפיד וביבי ופוליטיקה. אתה גם חושב ככה?"

בהחלט. אבל פה בארץ זה דווקא נראה שכולם מתעניינים המון בפוליטיקה.
"בדרך כלל כשאתה פותח כאן בשעות הבוקר רדיו תמיד אומרים שם: 'יו"ר ועדת החוקה אמר הבוקר ש...', ואני תמיד שואל את עצמי: איזה אדם קם בבוקר, לוקח את הילדים לבתי-הספר, ומה שמעניין אותו כעת זה לא החיים שלו או איזה שיר טוב, אלא מה יו"ר ועדת החוקה אמר בבוקר? כמובן, אני לא מתכוון לתקופת המלחמה בעזה או לתקופה שבה נחטפו הנערים, שאת כולם עניינו אז החדשות האחרונות. ולפעמים זה אפילו לא יו"ר ועדת החוקה, אלא סתם איזה חבר-כנסת שמצוטט ככה באריכות...".

אם דיברת על פוליטיקה בישראל, אני באמת לא מבין את כל התמונה הפוליטית המסובכת אצלכם.
"אני מבין אותך. באמת דווקא המבט הזה, שאתה מביא בטור שלך כל שבוע מחוץ לארץ - הוא מאד מעניין. מאד ריגש אותי, למשל, הטור שכתבת תחת הכותרת 'בואו בשלום' בזמן שבו נחטפו הנערים, אחד הטורים הראשונים שלך שבו תיארת את התפילות אצלכם בבית כנסת באותו ליל שבת, שעות אחרי שנודע דבר החטיפה. אין דבר שיותר מעניין אותי מלראות איך בחו"ל מסתכלים על מה שקורה כאן, כי זו פרספקטיבה אחרת. הרגשתי את זה גם כשהייתי בכינוס השלוחים של חב"ד. זכיתי להשתתף בו פעם אחת ויחידה. לכאורה אתה שואל את עצמך: למה בעצם 'כינוס השלוחים' הוא בארה"ב? או: למה הרבי מליובאוויטש גר בארה"ב? אף פעם לא הבנתי את זה. אבל כשאתה מגיע לכינוס השלוחים, אתה פתאום מבין שישראל - עם כל חשיבותה וקדושתה - היא לא המקום היחיד שבו יש יהודים שצריך לדאוג להם. במהלך הכינוס מתקיים ה'רולקול', מעמד שבמהלכו מקריא הרב קוטלרסקי שעומד בראש כל המפעל הזה, את שמות כל המדינות שבהן יש שלוחים, וכל השלוחים מכל מדינה קמים כאשר מקריאים את שם המדינה שלהם, ואז אתה רואה שישראל על המפה היא בסך הכל 'עוד משהו' בעולם היהודי הענק... וזה דבר שמאד מעניין אותי כאשר אני קורא את הטור שלך - לראות איך רואים את מה שקורה כאן מרחוק".

זה מעניין. לא חשבתי על זה, אבל אני מאמין שאחת התוצאות שיהיו בעז"ה לטור, היא שהקהל ייחשף דרכו לחלק גדול מכלל ישראל הגרים בחו"ל, הדואגים ומתפללים המון על מה שקורה לאחינו בני ישראל הגרים בארץ ישראל.
"אני זוכר שלפני שנים הייתה איזו רעידת אדמה קטנה בכל אזור גוש דן רבתי, וכשדיווח עליה הכתב ברדיו חרדי באחד המבזקים, הוא אמר כך: 'רעידת אדמה הורגשה כעת באזור בני ברק'... זו הסתכלות פרובינציאלית מאד, כי הרעידה הרי הייתה בכל אזור המרכז, מחולון ועד נתניה, והוא בחר להסתכל רק על בני ברק... אז הטור שלך, הוא הסתכלות קצת מעבר למה שאצלנו. לבד מכך, בכתיבה שלי אני מתעסק הרבה ביחסי דתיים-חילוניים, מה זה אמר ומה ההוא אמר, ובטור שלך אני מוצא משהו קצת אחר, לא רק 'גיוס בני-ישיבות' ו'לימודי ליבה'".

שתבין, אנחנו באמריקה בכלל לא מבינים בכל הנושאים האלה, לא ממש מבינים מה קורה כאן עם בנט, לפיד וכל השאר. מי זה בכלל בנט בדיוק? וגם בקשר ללפיד, תמיד ידעתי שהוא כותב טור, אבל בכלל לא ידעתי שהוא בפוליטיקה. קשה לי גם קצת להבין את החבר'ה כאן בארה"ב שיש להם דעות מסודרות בדיוק על כל מה שקורה בארץ, כשאנחנו לא יכולים ממש להבין את המתרחש בישראל. אגב, עד שהייתי בן 28, בכלל לא הייתי בישראל, אפילו לא פעם אחת.
"למה? בגלל שגדלת בסאטמר?"

לא... בגלל בעיה אחרת: אני נולדתי בישראל, וירדנו לחו"ל עוד לפני שהייתי בן שנה, ומאז כל השנים לא הייתי בארץ. בכל הזמן הזה היה לי דרכון אמריקאי, שהיה כתוב בו שנולדתי בישראל, והיה חוק מסוים שאדם כמוני שנולד בישראל אך אין לו דרכון ישראלי, חייב להשיג רישיון חד פעמי להגיע לארץ, ובשביל זה ללכת ולבלות יום שלם בקונסוליה הישראלית במנהטן. האמת היא שגם קצת חששתי מה יקרה כשאגיע לארץ, אולי ישר ייקחו אותי לצבא. וכשאכן הגעתי, בגיל 28, אפשר לומר שחלק ממה שחששתי מפניו - התגשם, וכך זה קרה: בוקר אחד אחרי שחרית, ניגש אליי חברי ושכני, הזמר מרדכי בן דוד, ושאל אותי: מתי היית בארץ? עניתי לו במעט מבוכה: מעולם לא הייתי. הוא ממש נחרד: לא היית בארץ ישראל? לא היית במקומות הקדושים? לא היית בכותל? וחרץ: במקרה אני נוסע לישראל היום בערב, ואתה - נוסע איתי! אמרתי לו: אבל זו פרוצדורה, ואני חייב לסדר אישור נסיעה לישראל. הוא אמר לי: אין בעיה, אז צלצל לשגרירות, אבל דע לך שאתה נוסע איתי היום! זה או היום או לעולם לא! אגב, אני באמת חייב לו על כך הכרת הטוב, כי הוא ממש "סחב" אותי אז בצווארון להגיע לישראל. צלצלתי לשגרירות, ושם, מכיוון שזה היה אז באמצע חנוכה, אמרו לי שהם פתוחים רק חצי יום והשעה כבר הייתה מאוחרת מלהספיק להגיע לשגרירות במנהטן, אבל הוסיפו ואמרו שאוכל לקבל את אותו אישור בדיוק כשאנחת בארץ. לאחר מכן זה התברר לי כשקר מוחלט, אך אני האמנתי. כשאני נרגש מאד לקראת הנסיעה הראשונה לארץ ישראל עליתי עם מרדכי למטוס, ונחתנו בישראל, בשדה התעופה הקטן הישן.

הגעתי לדלפק הדרכונים, ונתתי את הדרכון האמריקאי שלי שבו נכתב כאמור: 'נולד בישראל'. הפקידה שראתה זאת, העיפה מיד את הדרכון האמריקאי ושאלה אותי: היכן הדרכון הישראלי שלך? מרדכי כבר נכנס לטרמינל, ואני המתנתי ולא ידעתי מה לעשות. כבר אפילו חשבתי שאצטרך לחזור עם המטוס שבו הגעתי חזרה לארה"ב. בשלב מסוים מרדכי, שראה שאני מתמהמה, חזר ושאל: מה קורה איתך? למה אתה מתעכב? והסברתי לו את הבעיה. לבסוף, הגיע אחד הממונים ואמר לי: תראה, אין לך דרכון ישראלי, ומכיוון שאתה נולדת כאן אתה צריך דרכון ישראלי, ובדרך-כלל אי אפשר להיכנס לאף מדינה אם אין לך דרכון מתאים, ואף עוצרים אותך. בנוסף לכל זה, אתה גם צריך אישור שהיה מהצבא. אבל אני אשחרר אותך לפנים משורת הדין, בתנאי שאתה לא עושה כלום לפני שאתה הולך ומוציא דרכון ישראלי ואז הולך לצבא ומקבל מהם אישור. וזה היה השבוע הראשון שלי בארץ-ישראל... כל השבוע הייתי עסוק עם משרד הפנים, כשאני מנסה לקבל פרוטקציה דרך כל מיני ח"כים חרדיים שלא ממש הרשימו את הפקידים, עד שקיבלתי סוף-סוף את הדרכון הישראלי, וקצין בצבא גם הורה לי מה לעשות בעניין הצבא. זה היה הטעם הראשון שלי מישראל.

מוסיקה היא המדד לחברה
עוד לפני שהתחלנו את השיחה עצמה, ידידיה סיפר לי שאחד האלבומים האהובים עליו הוא "האלבום הכפול" של מרדכי בן דוד, שבו הלחנתי כמחצית מהשירים. הוא אוהב גם את שאר החיבורים של מרדכי ושלי, שהולידו את האלבומים 'הולד און' ו'משיח', בהם רוב השירים היו בס"ד לחנים שלי. בהמשך היו לנו עוד שיתופי פעולה בכמה שירים באלבומים המאוחרים יותר, כמו השירים 'על כל רגע', 'קדוש קדוש', 'כי אלוקים', וכמובן גם בשיר הידוע 'ענווים'. כעת, נידבתי לידידיה 'סקופ': אני עובד עם מרדכי על האלבום הבא שלו וכבר הלחנתי עבורו כמה שירים, ובהם 'הנני רופא לך' ו'באנפהא נהירין'.

אבל מדוע אתה אוהב במיוחד דווקא את "האלבום הכפול" והמוסיקה מאז? שאלתי את ידידיה.
"אתה מביא אותי מידי מהר לדבר על המוסיקה של היום ואני מפחד להסתבך... ואני אסביר: אני מרגיש שציבור שומרי התורה והמצוות נותן, או אמור לתת, ערך מוסף או נשמה למדינת ישראל. קל הרי להבדיל בין ילד ברחוב לבין ילד בן תורה, שבדרך כלל רואים עליו את העדינות, את הטהרה. 'ראו מה מתוקנים מעשיו'. אבל אם אנחנו מאבדים פתאום בתחום כל כך מרכזי, שכל כך קשור לעומק הנשמה, את זה שאנחנו כביכול אנשים ברמה, שאנחנו ברי דעת, ברי לב, אז במה אנחנו יותר טובים? ואני מדבר לצערי על הרבה מהמוסיקה החסידית של היום. אצלי, המוסיקה תופסת מקום מאד מרכזי, וזו גם הסיבה שאני כל-כך מחובר אל היצירה שלך כל השנים. מוסיקה, בעיניי, היא המדד לראות היכן החברה נמצאת כרגע. ובשנים האחרונות אני רואה הופעות ענק שנערכות ואת הסגנון שלהן, ואתה רואה שהציבור שוחר המוסיקה הזו פשוט נהיה רדוד. איך אתה רואה את זה? לפי המוסיקה שהוא מקבל שם!".

אבל אתה גם צריך להבין שהקהל של אותם אירועים לא מגיע בשביל הזמר, אלא בשביל ה'שואו', זה הכל. מי שמסוגל לעשות את ה'שואו', אליו באים. בהופעות של מרדכי בן דוד ואברהם פריד, למשל, אין רק 'שואו'. כשאתה הולך לאירוע שמרדכי או פריד ישיר בו, אתה יודע שאתה הולך לרכוש 'הרגשים', לשמוע מוסיקה יהודית היסטורית ולחוות דברים מהיסטוריה. אתה יודע שאתה הולך לראות בן-אדם רציני, אדם שעובד על עצמו עבודת קודש. לא סתם 'שטיק'.
"כן. אם כי גם אצלך יש שירים שהם 'שטיק', בשביל הגימיק".

'גימיק' זו מילה זולה מידי. מה שיכול להיות מעניין, לא צריך להיות גימיק.
"מסכים איתך לגמרי. הנה, בעיניי השיר 'שמעתי' שהלחנת לשוואקי הוא לכאורה שיר גימיק, הוא הרי לא יצירה עמוקה כמו 'שטר התנאים', אבל מצד שני יש בו כל-כך הרבה יצירתיות וכישרון וכו', מה שאני יכול להגיד על כל הז'אנר הזה של השירים שלך: 'דדא בייה', 'כי הטוב', 'על כל רגע'. אבל לי יש הרגשה שבזמן האחרון איבדנו קצת את כל השירים האמתיים והמהותיים ונשארנו רק עם שירי הגימיק. וכשמגישים במסעדה יוקרתית רק קטשופ וקטשופ במקום הסטייק, זה מעליב. עכשיו, כשאני מקשיב למוסיקה של 'האלבום הכפול' ודומיו, אני מרגיש שהכל נעשה בהם עם מחשבה, אפילו שירי השטיק כמו 'דאגה מניין' וכו'. כששמעתי בפעם הראשונה את הפתיח של 'דאגה מניין', בהופעה הראשונה של 'זיכרון מנחם' בבניני האומה, אני זוכר שפשוט 'נפלתי'. יש לא מעט אלבומים שאני זוכר היכן הייתי בדיוק כאשר שמעתי אותם בפעם הראשונה, ו'האלבום הכפול' בהחלט אחד מהם. לכן אני משמיע דווקא את האלבומים האלה לילד הגדול שלי, שכבר בוגר ומבין, וחשוב לי שהוא ישמע את זה, לא רק כי זה נוסטלגיה עבורי, אלא גם כי זה משהו ברמה שחשוב לי שיכיר".

אני רוצה להגיד לך עוד משהו בקשר למה שאתה קורא "שירי גימיק". אין לי עניין כלל לעשות סתם שירים כאלה. כשאני בכל זאת עושה שיר כזה, זה בדרך כלל בא ללמד איזו מרגלית במילים שמצאתי, כמו 'מי מה למי את מי' שמצאתי ב'תפארת ישראל', או 'ניגון רש"י' על הפירוש "אין אדם שר שירה". אלו מילים שמאד עניינו אותי כאשר נתקלתי בהן. הרגשתי שהייתה להם מוסיקה כאשר הם אמרו את המשפטים הללו.

מה עשה 'תניא' להורי החטוף?
אם דיברנו קודם על מרדכי, אמרתי לידידיה, אני חייב לספר שבמקור מרדכי היה חבר טוב שלי שנים רבות עוד לפני שזה בכלל הגיע למוסיקה. הכרתי אותו עוד כילד. לימים גם הייתה לי חברותא איתו, וכבר כצעירים למדנו הרבה גמרא וחסידות ביחד. לעומת זאת את פריד לא הכרתי עוד הרבה אחרי נישואיי. הרי כלל לא הייתה לי שייכות עם חב"ד, מאחר ובאתי מבית של חסידי סאטמר. כילדים, אפילו לא ידענו היכן זה קראון הייטס... אני זוכר שהוא עבד כמזכיר בצעירי אגודת חב"ד, ושייע מנדלוביץ ביקש שאלחין לו שירים, וככה התחילה ההיכרות בינינו, כשאני בא מבית של חסידי סאטמר והוא חסיד חב"ד...

"ואת הרבי מליואבוויטש עצמו, ראית?"
גם כאן, מרדכי היה זה ש'סחב' אותי אליו כמה פעמים. באחת ההזדמנויות הרבי העניק לי שני דולרים. אני זוכר שקיבלתי דולר אחד וכבר פניתי ללכת, ואז הוא עצר אותי ונתן לי אחד נוסף, "עבור המאזינים", למרות שלא אמרתי לו במה אני עוסק. יש כאלה שמתלהבים כשאני מספר להם את הסיפור הזה ואומרים: "וואו, איך הוא ידע שאתה מלחין?", אבל אותי לא מעניין אם הוא ידע מעצמו שאני מלחין או שאולי הגבאי סיפר לו. מה שחשוב לי הוא שידע לקרוא לי בחזרה ולתת לי עוד דולר. זה היה מעמד שלא אשכח. אגב, לאחר מכן, בזמן שבניתי את הבית, היה לרבי אז מבצע, שמשום מה לא התפרסם אחרי פטירתו, במסגרתו הוא רצה לעזור ליהודים לבנות בית בארה"ב, והוא העניק לי צ'ק של מאה דולר כדי לעזור לי לבנות את הבית. כמובן שלא פדיתי את הצ'ק הזה, מי יפדה צ'ק בחתימת הרבי? ושמרתי אותו עד שלצערי הוא נעלם לי. כעת, אגב, אני באמצע לקרוא ספר ביוגרפיה מיוחד על הרבי, 'רב'ה', אותו כתב יוסף טלושקין, מרצה ידוע ליהדות. זה ספר שכבר הספיק להופיע לאחרונה ברשימת רבי המכר ב'ניו יורק טיימס' (!). טלושקין, שהוא חוקר רציני ולא כתב סתם סיפורים, מגלה בספר שרבות מתכניות החסד שמפעילה כיום ממשלת ארה"ב - גם אותן הרבי המציא.

ידידיה מושך אותי לדבר שוב על מרדכי בן דוד ועל החיבור הראשוני שלי אתו, שהיה באלבום 'הולד און'.
החידוש ב'הולד און', אמרתי לו, לא היה השיר 'נאמן', אלא העובדה שמרדכי הסכים לשיר שיר כמו 'נאמן' או בכלל שירים שהלחנתי. מאז ומעולם היה לנו קשר רוחני, והוא גם שכן שלי שגר כמה בתים לידינו, ולמרות זאת במשך שנים רבות בכלל לא דיבר איתי על מוסיקה, למרות שהוא בוודאי ידע שאני מלחין.

"איך נוצר השיר 'הולד און' עצמו?"
בזמנו הגיעה אלינו לסי-גייט אביטל שרנסקי (רעייתו של אסיר ציון נתן שרנסקי), ואמרה שאם נעשה שיר על הסיפור של בעלה, זה יוכל לעזור לו במצבו, כשהוא נתון בכלא הסובייטי. לא הבנו מה היא רוצה וניסינו להבין איך שיר יכול לעזור, והיא הסבירה שכל תקליט עם מוסיקה יהודית שאנחנו עושים הם מכפילים בעשרות אלפי מקומות ברוסיה הסובייטית, והוא מפיח בהם רוח של תקווה.
"אמרתם בפזמון השיר הזה שהמשיח יבוא וישחרר את שרנסקי. אף אחד לא העלה על דעתו שמסך הברזל פשוט יקרוס, עוד לפני ביאת המשיח... אגב, אתה זוכר מה היה השיר הראשון שכתבת למרדכי?"

כן. השיר הראשון שכתבתי למרדכי היה 'נאמן אתה הוא'. הייתי אז ב'קטע' של ההפטרות וברכות ההפטרה. יש שלב בחיים שאתה מתחיל לשים לב מה כתוב בתפילה ובהפטרות, וגם מתחיל לקבל 'מפטיר' ומתחיל לחשוב על מה שאתה מברך. לעתים הייתי מאחר לבית, כי הייתי נשאר ללמוד ולהבין את הברכות שלפני ההפטרות ואת ההפטרות עצמן, והתפעמתי מאד מהמילים של 'נאמן', וזה השיר הראשון שעשינו יחד על הפסנתר. ישבתי והלחנתי אתו, והוא הצטרף והתחיל לשיר את 'נאמן', וכששמעתי אותו מבצע את 'נאמן' היה לי רגש כה גדול, עד שבאותו שבוע הלחנו יחד את כל האלבום הזה.
"מישהו פעם אמר לי וורט על הברכה הסמוכה ל'נאמן'. אנחנו אומרים 'שמחנו ה'... במלכות בית דוד משיחך'. אנחנו מתפללים בזה שלא רק שהמשיח יבוא, אלא גם שנשמח שהוא יבוא. צריך להיות בדרגה רוחנית מסוימת בשביל לשמוח במשיח. אגב, ראית את קטע הווידאו, איך שאברהם פריד הגיע לשבעה אצל משפחת שער, הוריו של החטוף שנרצח גיל-עד שער, כשפריד מחזיק את היד של האבא, אופיר, ושר להם את 'תניא' שהלחנת?"

בוודאי. דיברת קודם על החשיבות של המוסיקה בעולם היהודי, וכשהסתכלתי בווידאו הזה פתאום הרגשתי כמה מה שפריד עושה עכשיו - עוזר, והאבא השבור שמולו ממש שואב מזה כוחות. ואמרתי: אוקי, אולי המוסיקה והלחנים שלנו באמת עושים משהו...
"אם דיברנו על פריד, מבחינה קולית הוא לדעתי כעת בתקופה הכי טובה בחייו. ולא רק זה: גם בדואטים שהוא עושה עם כל הזמרים האחרים, אתה רואה כמה שהוא לומד את השיר שלהם, כמה הוא משקיע, ואני מעריך מישהו שמשקיע. בטח אם הוא גם משקיע למרות שהוא מוכשר מאוד... כשהוא שר דואט עם מישהו, אתה רואה עד כמה הוא מכיר כבר את השיר היטב עד שהוא עושה בו כל מיני 'קנייטשים'... בכלל, כשאני נמצא באירועים של פריד אני מתמלא גאווה. ממש ככה. ה'רוק סטאר' שלנו מקרין כל-כך הרבה ערלכקייט. תסתכל איך נראים כוכבי המוסיקה העולמיים ואיך הוא. פריד עומד על הבמה הענקית של בריכת הסולטן ב'שואו' ענק מול אלפי אנשים ומחיאות כפיים ומכונות עשן ואפקטים - ומקרין יראת שמים וחמימות חסידית פשוטה".

זה לא רק זה. אתה מפספס משהו: הוא גם מקרין שליחות, כשליח של חב"ד. כשפגשתי אותו הוא היה צעיר מאד, בן 18 בערך, ובתור הבן הצעיר במשפחה כבר היו לו אחים וגיסים שהיו שליחים מפורסמים. בפעם הראשונה שפגשתי אותו, פריד אמר לי שהשאיפה והתשוקה בחייו היא להיות שליח, כמו שאר אחיו וגיסיו. ואני חושב שזה אכן קרה, והוא נהיה אחד מן השליחים הכי חשובים של חב"ד היום בעולם. דבריו אלו על מהות השליחות בחב"ד, גם היו עבורי ההשראה לשיר הראשון שכתבתי לו, No jew will be left behind ('אף יהודי לא נשאר מאחור').
"אין ספק שפריד הוא שליח. אולי ה-שליח. פעם כתבתי שמוזר שהוא לא עומד בתמונה הקבוצתית המסורתית של כל השלוחים. כי הוא באמת מגיע למקומות שאפילו יותר רחוקים מחסידות מקטמנדו - הוא מגיע אל הליטאים... ואגב פריד, אחרי כל הדואטים והעיבודים והביצועים לשירים ישראלים וההפקה הבאמת מרשימה ומושקעת שלו, מתי הוא הכי מרגש את הקהל? כשהוא שר את 'רצה', עם העיבוד והפתיח של לאופר, והשירה שהיא בסגנון של פעם. אז אני מסתכל אחורה על הקהל ורואה שהוא פשוט מתפלל איתו".

לא אוהב "שיאים"
אני מסתכל על ידידיה שיושב מולי, וחושב לעצמי שהוא באמת אדם שאני רואה בו השתקפות של השירים שלי. כשהוא אומר לי את דעתו, אני מרגיש שהוא סוג של מראה ממולי, כביכול הוא נכנס למחשבותיי. הוא מבין את מה שאני מנסה להעביר בשיר, ואם אני לא מצליח - הוא אומר לי, ואני מקשיב לו.
ידידיה הוא אחד מהאנשים בחיי שמתייחסים למוסיקה שלי באופן רציני. אני מכיר רק עוד כמה אנשים כמוהו בעולם, לא רבים, שמסתכלים על המוסיקה ברצינות, שקורה כאן משהו. בגללם התחלתי גם אני להתייחס למוסיקה שלי יותר ברצינות. כשהכרתי אותו בהתחלה, הכרתי אדם שהחשיב את המוסיקה שלי והתחיל לשאול אותי כל מיני שאלות שהיו שאלות עם טעם, ופתאום לא כל-כך היו לי תשובות לכל השאלות. בדרך כלל היו שואלים אותי כל מיני שאלות שטותיות, "איפה היית כשהלחנת את 'ליהודים'?", וידידיה בא עם שאלות מהותיות שגרמו לי עצמי לחשוב יותר.
ידידיה: "אני חושב שאחת היצירות הטובות שלך מהתקופה האחרונה, היא 'הנני העני ממעש' ששר שרולי ורדיגר. לדעתי זה שהלחנת את השיר המיוחד הזה למישהו כה צעיר, זו גדולה".
אגיד לך את האמת? המילים הללו היו רעיון של פריד, וגם למעשה הלחנתי את זה לפריד, שהזמין שיר על המילים הללו, אך משום מה לא יצא לו להקליט את זה. ואגב, מה שאמרת עכשיו, מחזק בי את התחושה שיש הרבה שירים שיצאו - שנשארים רק אצל חבר'ה 'מבינים' כמוך, וזה טוב. הלחנתי למשל שיר בשם 'טיהר רבי ישמעאל', שהיה עבורי שיא הקריירה שלי באותו הזמן, ולא רבים הבינו או אהבו אותו... כשאני אומר 'שיא', אני חייב להסתייג ולומר שאני לא אוהב את המילה 'שיא' או 'הכי'. אני אוהב ש'שיא' נמשך תקופה ארוכה, ולא מתבטא בשיר אחד בלבד שהוא 'השיא'. אני לא אוהב את השאלות מסוג: מה השיא שלך? מה השיר הכי יפה שלך? זה כמו שתשאל: מהי האצבע הכי חשובה שלך? איזה ילד הכי אהוב עליך? ואם נחזור לעניין עצמו, ידעתי שהמילים של 'טיהר' כבר ספוגות בכל מיני גאווה של חזנים, ולנגוע בטקסט הזה כעת זו הייתה יומרה, אך החלטתי לעשות זאת בכל זאת, בגלל שאלו מילים על רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, וכבר כתבתי בטור שלי שב"ה יש לי 4 שירים על דברים שהוא כתב (ו'תניא' ביניהם), בגלל הקשר המיוחד שאני חש אל דמותו. 'וטיהר רבי ישמעאל' זהו התיאור של הסוף הטראגי של חייו, והרגשתי שאני חייב להביע ולהגיד משהו על זה.
"וואו, מרתק. תבין שמאז ומעולם, מגיל צעיר, המוסיקה תפסה אצלי הרבה מקום. בזמן הלימודים בישיבה לא הייתי תלמיד כל-כך טוב, והמוסיקה הייתה עבורי הרוחניות שהייתי זקוק לה".

בני סורוצקין, שהוא נכד חשוב של רבי זלמן סורוצקין, והוא פסיכולוג נודע בניו יורק, כתב דוקטורט על הבעיה שקיימת בישיבות במגזר החרדי, שיש בהן שתי אפשרויות בלבד: או שאתה תלמיד הכי טוב, או שאתה כלום. גם לי הייתה בעיה בתור תלמיד, בגלל שהייתי פרפקציוניסט, ולהיות פרפקציוניסט זה פשוט נורא. יש מסביבך חברים שאתה יודע בוודאות שאתה מבין יותר טוב מהם, אבל הם מצליחים יותר - כי הם פחות פרפקציוניסטים. כל יום הייתי אומר: 'ממחר אלמד כמו שצריך וכמו שכולם לומדים', או 'מהמסכת הבאה' או 'מהמשנה הבאה'. וכך זה היה עד שעזבתי את המחשבה להיות פרפקציוניסט, ובאמת אז התחלתי ללמוד ברצינות בכל יום, אבל זה כבר היה בגיל מאוחר יותר. שאר התלמידים בישיבה היו פחות פרפקציוניסטים, ופשוט למדו מה שכתוב. אם הייתה להם קושיה, הם היו אומרים: טוב, עוד נמצא לזה תירוץ. אבל אני תמיד רציתי לעמוד על כל שאלה מיד, להבין כאן ועכשיו כל דבר, וזה עמד בעוכריי.
"השנה, אגב, התחלתי ללמוד בפעם הראשונה ברצינות את 'הדף היומי', עם חברותא, מדי יום. והנה, קרה לי נס גלוי ואני מחזיק בזה ברוך השם כבר שש מסכתות. זה דבר מאד גדול בשבילי".

ואתה יודע שליצר הרע כבר יש תוכנית עבורך לבטל גם את הלימוד הזה? הוא בטח מחכה שיהיו 3 דפים קשים, ובדיוק אז תהיה טרוד ולא תוכל ללמוד אותם, ואז תצטרך להתחיל להשלים את הדפים שפספסת, והוא מתכנן שאז תתייאש. תתכונן להתמודד מולו.
"ספר לי על זה. מתחילים עכשיו, אחרי כל המסכתות החביבות של סדר מועד, את יבמות. השם ישמור... כשסיימתי לא מזמן מסכת בפעם הראשונה, עשיתי 'סיום' גדול כאן בבית, יחד עם שכניי יונתן ואהרן רזאל. בתחילה התלבטתי אם לעשות 'סיום', מכיוון זו רק מסכת אחת, אבל אז החלטתי שדווקא בגלל זה כן אעשה, שיהיה 'מחייב'. אגב, החברותא המחליף שלי (כשהחברותא הרגיל שלי לא יכול ללמוד ביום מסוים), הוא אהרן רזאל, והוא היה אורח מרכזי בסיום הזה. יש לו שיר די חדש בשם 'לראות את המלך גם מחר', שיר שמדבר על אסתר המלכה, שכאשר נשאלה 'מה בקשתך ותיעש', ענתה: לראות את המלך גם מחר. מכל הבקשות שיכלה לבקש היא רק ביקשה שגם מחר זה ימשיך. מאד הזדהיתי עם השיר הזה בהקשר של 'הדף היומי'. שנראה את המלך גם מחר, שהלימוד ימשיך בעז"ה עוד יום, גם מחר. אתמול היה טוב ויהיה גם מחר...

"על הלימוד הזה אני עדיין לא מעז לכתוב בטור שלי, אולי כשאסיים גם את יבמות, אז אכתוב על זה... הדף היומי הוא משהו שאני מתמיד אתו, וזה דבר שלא היה לי אף פעם בחיים. אגב, קרה לי עוד דבר דומה לזה: כילד אף פעם לא אהבתי לקום מוקדם, והיום, יש לי תכנית בוקר ברדיו שבשבילה אני צריך לקום כל בוקר בחמש בבוקר... זה שינה לחלוטין את היחס שלי לקימה בבוקר. אגב, היה טור נוסטלגי שאתה כתבת, בו סיפרת מה נתן לך את הצבע והטעם בילדות, על היידישקייט שספגת בילדות, על כל בתי המדרש, חצרות האדמו"רים, על כל האטמוספירה. זה, לדעתי, הטור הכי טוב שכתבת בינתיים. בעיניי זו הכתיבה ברמה הכי גבוהה - לכתוב מתוך מודעות עצמית, לנסות באמת להבין מי אני ומה אני".

זה כל הרעיון של הטור...

"נכון, אבל בדרך כלל כשאנשים כותבים טורים הכתיבה מלווה בהרבה אגו, לא רק במובן של 'גאווה', אלא בגלל שאני רוצה להצחיק, אז אני אקח את הטור למקום כזה כדי להצחיק או למקום אחר כדי להראות שאני חכם, או להטיף מוסר לקוראים שלי. והטור הזה שלך או בכלל הכתיבה שלך היא בעיניי כמו לדבר על עבודת ה', סוג של התוועדות, כמו אצל חב"דניקים שאצלם כל דבר הוא התוועדות. חב"דניקים הרי לא אומרים 'בוא נשב על זה לקפה', אלא 'בוא נתוועד על זה'. אז גם בטור שלך, אני מרגיש שהוא כמו התוועדות, שאתה כותב בו מהו העולם הדתי שלך וחושף מתוכך, וזו כתיבה שאני כלל לא מכיר. תראה, תמיד חשבתי שאם אני אלחין פעם משהו, אני אלמד ממך, אבל אף פעם לא חשבתי שאני אלמד ממך איך לכתוב"...

ב"ה. אכן רק לאחרונה התחלתי לכתוב, ואני מאד אוהב את הכתיבה. והאמת? לא האמנתי שבכלל אגיע לשלושה טורים. ואני חייב כאן תודה לעורכים שאף פעם לא הסכימו לקבל "לא" כתשובה.

"אני מניח שבטח כמוני אתה מרגיש שממש צריך מאד את הקב"ה לזה, ואתה גם בטח מכיר את זה מהמוסיקה..."
כן. העזרה של ה' שמגיעה פתאום, פשוט מציפה אותך בהארה.

"לגמרי. אני מרגיש שזה פשוט 'מופת' שקורה כל שבוע. אני לא מבין איך אדם לא מאמין יכול לכתוב טור, כי ממש צריך לכך אמונה גדולה. אמונה בחוש. אני לא יודע אם במוסיקה זה גם ככה, כי אחרי הכול אין בה כל-כך דד-ליין...".
ודאי שיש. אחת מההשראות הכי גדולות ליצירה היא ה'דד-ליין'. אגב, הרבי מליובאוויטש לא אהב את הביטוי 'דד-ליין' (שמשמעותו המקורית היא 'קו המוות'), וכל פעם תיקן את מי שהשתמש בו במילה אחרת, והעיקר לא לומר מילים שליליות כמו "קו המוות". ושוב, האמת שכשיש לחץ ואחריות זה מאד עוזר.

השופר של הרב קוק
לקראת כל שבת אני מקבל 3 אי-מיילים משלושה אנשים שונים שמגיעים בקביעות לשיעורו השבועי של הגאון רבי משה שפירא שליט"א בירושלים, ובהם סיכום השיעור במילים שלהם. אני נוהג בקביעות ללמוד 3 פעמים את השיעור, משלושת הסיכומים האמורים, גם כדי לשנן ולהבין אותו, וגם מאחר שאני נהנה לראות את הבדלי הכתיבה על אותו שיעור בדיוק. ואגב, אחד מהשלושה האמורים, הוא ישראל מאיר. נכון, אחיו של ידידיה.

ואם הגענו למשפחתו של ידידיה, כאשר אני מסתכל על קירות ביתו, אני רואה כל מיני תמונות מיוחדות התלויות על הקירות, ובהן גם תמונה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל, שהוא גם הדוד של סבא-רבא שלו (מצד אמו). על הרב קוק, אני אומר לידידיה, לא שמעתי הרבה בקהילת סאטמר בארה"ב, אך ככל שאני לומד ומכיר אותו אני אוהב את דמותו יותר ויותר. אני מזכיר לו סיפור אחד, שכאשר פעם בא אדם בראש השנה לרב קוק לספר לו שברחוב סמוך פועלים עובדים בעיצומו של החג, אמר לו הרב: במקום להוציא דיבה על יהודים, קח שופר ורוץ לתקוע להם. בנושא אהבת ישראל, הוא היה מיוחד בדורו. אני מאד מתפעל מאהבת-ישראל שלו.

על קיר אחר מראה לי ידידיה תמונה גדולה של סבא שלו, הרב שלמה קוק, שצולמה באירוסיו עם יהודית, ביתו של הרב דב כ"ץ שחיבר את סדרת הספרים 'תנועת המוסר'. "התמונה הזו הייתה תמונה בגודל מאוד קטן שמצאתי במשפחתי", הוא מספר, "והגדלנו אותה לגודל הנוכחי. סבתא שלי שבתמונה, 'נתפסה' בגיל צעיר לברסלב, עוד לפני שזה נהיה 'טרנד', והיא באה מבית הכי ליטאי. לימים, היא החזירה את נשמתה באותו הקשר: כאשר היא חזרה מירושלים בסיום של הגהות על ספר שהיא כתבה על ברסלב, היא וסבי ושניים מילדיהם, נהרגו בתאונת רכבת. ומכל התמונות בחרתי להגדיל דוקא את התמונה השמחה הזאת של האירוסין. אני מאד חי את העבר".

ב"ה שיש לך תמונות כאלו, אני אומר לו, כי במשפחה שלי איבדנו את רוב התמונות והדברים הנוסטלגיים - בגלל השואה.

היכן מתחילה המוסיקה החסידית?
ידידיה שואל אותי על איזו מוזיקה אני גדלתי. אני מספר לו שהאלבומים שהביא לכלל ישראל ר' דוד ורדיגר ז"ל, שהיה שגריר נאמן לניגוני גור, סקולען, ואפילו סאטמר ועוד - הם היו המוסיקה החסידית האמיתית ששמענו וגדלנו עליה.

ידידיה: "אלו הם גם הדברים הראשונים שאני עצמי שמעתי".

אם כך, אז התחלת מהיכן שצריך להתחיל... אתה צריך להבין שאתה גדלת בתקופה שכבר יכולת לומר במוסיקה החסידית: "את זה אני אוהב, ואת זה לא". אבל אנחנו יכולנו לשמוע רק את המעט שהיה, כי זה כל מה שהיה... לא יכולנו להביע דעה. אבל היום כבר לכל אחד יש דעה ובחירה, את מי הוא אוהב יותר ואת מי לא. לכן כל הדור הזה שלך שואל אותי הרבה פעמים: את מי אתה אוהב לשמוע יותר?... אני זוכר שעד שהייתי בן 12, לא היה דבר כזה פיצה כשרה, ואז פתאום שמענו שיש מאכל חדש שהגיע לוויליאמסבורג וקוראים לו פיצה. והיום כבר יש לכם בחירה, אם אתם רוצים פיצה כזאת או פיצה אחרת, עם גבינה כזו או כזו...

"אני רוצה לקחת אותך לשיר אחר: כששמעתי את 'אמת ויציב' שהלחנת לאברמי רוט, אמרתי לאשתי: אם היית פותחת ביומולדת שלך את החלון ורואה שלט ענק: 'מזל טוב, סיון', היית מבינה שזה בשבילך, נכון? אז 'אמת ויציב' - אני מרגיש שהוא שיר שנעשה ממש עבורי. אולי יש עוד כמה שאוהבים אותו, אבל כל הלחן, העיבוד, הקולות והשירה שבו - אני מרגיש שהם ממש בשבילי, עם כל התחכום והברק והגישה שלך למילים שלא נגמרות...".

זה היה אתגר להלחין את השיר הזה. זה באמת מאתגר אותי להלחין 'רשימות' של מילים כמו 'אמת ויציב', שהוא כעין רשימה: 'אמת, ויציב, ונכון, וקיים' וכו'. במוסיקה יש אתגר להלחין רשימה, וזה קשה להלחין רשימות, לדעת איך בדיוק אתה מפרש אותן. לאחרונה, למשל, הלחנתי את המילים 'מכלכל חיים בחסד', וזה היה מאד קשה. 'מכלכל חיים, מחיה מתים, סומך נופלים, רופא חולים' - כל זה הוא רשימה, ולעשות מכל זה משהו מוסיקלי זה אתגר. עם הלחנת השיר הזה, אגב, כמעט וסיימתי להלחין את כל ברכות שמונה עשרה. רוב השירים כבר יצאו, ומלבד השיר האמור כעת ייצא גם 'אתה קדוש' באלבום 'יידיש נחת', שיוצא בימים אלה. לקחתי חמישה-עשר ילדים חסידיים מקריית יואל-סאטמר, והם שרים פשוט גיוועלדיג, כמו פעם, וגם אני מצדי כתבתי להם שירים בטעם של פעם. הם ילדים שלא מכירים כלום חוץ מקרית יואל, בלי אינטרנט בבית (בכל קריית יואל יש רק בניין אחד עם אינטרנט מאושר), והם גדלים ממש בקדושה, וחשוב היה לי מאד להלחין שירים לילדים כאלה. מאז ומעולם רציתי להלחין את 'אתה קדוש' אבל לא ידעתי כיצד לפרש את זה בלחן משלי, וזה היה אתגר אמיתי. וגם 'אמת ויציב', שנים רבות ניסיתי להלחין את המילים הללו ולא הצלחתי.

"אגב, היה לי ראש ישיבה, ר' בערל אייזנשטיין זצ"ל, שאמר: מה הכי רחוק מהמילה 'אמת' בתפילת 'אמת ויציב'? ה'יפה'. כלומר, האמת היא לא תמיד הכי יפה, או לא כל מה שיפה הוא אמת... אגב ישיבה, היה לי קשה בישיבה ולא הייתי מהתלמידים הטובים, וגם לחיות בפנימייה היה מאוד קשה לי בשבועות הראשונים והתגעגעתי להורים, אז מה הייתי עושה הרבה בישיבה? ובכן, היה לי 'ווקמן', ובלילות פשוט הייתי מאזין במשך שעות לשירים מקלטות. חבר שלי שישן מיטה מעליי במיטת הקומותיים, היה 'המתמיד', התלמיד הכי טוב בישיבה, והוא כל הזמן התלונן שאני עושה לו רעש. ותבין, איזה רעש? לא עם המוסיקה ששמעתי, אלא עם הלחצנים של הווקמן שכל הזמן הייתי לוחץ עליהם כדי להעביר אחורה או קדימה, כדי לשמוע את הקולות בכל מיני שירים שלך, וזה הפריע לו... והיום יש לי תוכנית רדיו, ומה אני אומר בה רוב הזמן? 'תקשיבו לקולות של יוסי גרין בשיר הבא'. אני מדבר שם הרבה על ההרגשה שבכל שיר ושיר. אני משתדל לפרש שירים בשידור ולשים דגש על קטעים מיוחדים בשירים. האזנה מודרכת... ואת זה בעצם למדתי בישיבה באותם לילות, כששמעתי את כל השירים שלך... הרבה פעמים אומרים לי, אחרי שאני משמיע שיר מרגש שמתאים בדיוק למה שדיברתי עליו הרגע, מתוך איזה אלבום ישן של בעלזא: איך אתה תמיד מצליח להתאים את השיר לנושא? איך אתה מכיר את השירים האלה? ואני נזכר באותם לילות עם הווקמן בהם השירים נחקקו בי".

אם הזכרת את בעלזא, אני חייב לציין שהרב ירמיה דמן והרב יוסף צבי ברייער החזירו אצלי את ה'רישיון' להלחין שירים בסטייל הבית שממנו אני בא, כשהם התחילו להוציא את האלבומים של בעלזא. למשל, השיר שהלחנתי 'משוך חסדך', שהיה השיר הראשון בסטייל מורכב שכזה, הולחן ממש אחרי 'משוך חסדך' של בעלזא עם העיבוד שמונה רוזנבלום עשה לו, מאחר שהושפעתי מזה מאד. אגב, הפעם הראשונה שהתחלתי להעריך את הגדלות שבעיבודים של מונה, הייתה באלבומים של בעלזא.

הממשיכים של קרליבך
ידידיה מאיר: "מה דעתך על הממשיכים של שלמה קרליבך ששרים היום משיריו? חשבת פעם להלחין להם?"
דעתי היא שמי ששר 'קרליבך', היה רק קרליבך בעצמו. אני הכרתי את קרליבך, הוא לא היה 'שר', הוא היה 'מדבר'. אצלו, הלחן היה כמעט טפל לסיפור או לאמרה שהוא אמר לפני כן. הייתה לו אהבה גדולה מאד ליהודים מכל סוג שהוא, שהוא רצה לבטא בשיריו. כשהוא שר למשל את "ישראל ישראל בטח בה'", הוא התחיל עם האמרה, שהייתה בעצמה בערך חצי שיר. הוא אמר: לכלל ישראל אין חברים בעולם, "הן עם לבדד ישכון", אבל אתם יודעים מה כן יש? "ישראל, ישראל בטח בה'", וכך התחיל לשיר את המילים... כשהוא התחיל את זה, כבר היית שלוש דקות בתוך השיר מבלי שבכלל ידעת שאתה בשיר. מאז, כל פעם שאני אומר "ישראל בטח בה'", אני חושב שזה הפירוש של זה. אין לנו כלום בעולם, לא אובמה ולא מרקל, מלבד ה', וזה הוא לימד אותי את זה. וכמו כן בשיר שלו "עוד ישמע". עד אז המילים הללו היו מאד "קיטשיות", ואף פעם לא חשבתי על הנבואה שבהן, על ה"עוד ישמע בערי יהודה", וכשהוא התחיל את השיר שלו - אני הרגשתי את הנבואה, והמילים "עוד ישמע" קיבלו משמעות אחרת לגמרי, כשהוא שר אותן ברגש גדול. ככה מספרים ושרים קרליבך!

ואגב, במופעים שלי וגם בטור שלי, גם אני מנסה לחלוק את ההשראה עם הקהל והמאזינים. ואיך להעביר את המסר של המילים - למדתי רק ממנו. וכשאני רואה מישהו על במה שלא מסביר מה הוא הולך לשיר, אני לא מבין את זה. מה, רק מוסיקה? איך ניתן לשיר ניגונים עם מילים קדושות ולא לדבר ולהסביר אותן לקהל? לשיר קרליבך מתחיל קודם כל באהבת כל אדם מישראל, וכל אדם ששר קרליבך צריך להבחין בעצמו אם יש לו את זה, וגם אם יש לו - הוא צריך תמיד לפני השירה "לחמם" את הקהל ולהגיד משהו על המילים של השיר, שזה בדיוק מה שהיה קרליבך. מי שסתם שר שירי קרליבך, קשה לי להבין אותו, כי קרליבך בעצמו אף פעם לא סתם שר שיר. היום, כשמקליטים שירים של קרליבך, מתחילים ישר בשיר עצמו, אבל האמת היא ששיריו היו חלק בלתי נפרד מאותם דיבורים.


"בעברית אפשר לומר שהוא 'הנגיש' את התפילה, שעל ידי שיריו יכולת להבין מה אתה מתפלל. אתה מכיר את החומר של עמיר בניון? אני מאוד מחובר בשנים האחרונות למוזיקה שלו, ומשדר אותה בלי סוף. למרות שאני לא יודע כמה האוזן החסידית מורגלת לצלילים שלו. אגב, הוא חידש לאחרונה את השיר 'ודבריו חיים וקיימים' שהלחנת".

אני מניח שיש כאלה שתמהים איך אתה משמיע בתכניתך מצד אחד בעלזא ומצד שני עמיר בניון, שזה לכאורה תרתי דסתרי, אבל אני מבין אותך לגמרי. שניהם זה 'אמת', תוכם כברם. בני-אדם מאד מתרגשים ומגיבים לאמת, גם אם היא לא מבוצעת כל-כך טוב. אנחנו אוהבים לשמוע זמר שהוא שר עם האמת שלו, ורגישים ל'אמת', לתוכו כברו. וברוב הפעמים כשאנחנו מסתכלים על זמר –- אנחנו לא רואים את הפנימיות שלו, וכשהוא מתחיל לשיר אנחנו מרגישים לפעמים שמשהו לא מספיק בסדר. אבל כשפתאום אנחנו שומעים זמר ומרגישים ב'אמת' שלו שבוקעת מהשיר, נפתח חלון לפנימיות שלו, לא חשוב מהי, ואנחנו מתקרבים לשיר ולזמר, גם אם הפנימיות של אותו זמר לא מעניינת אותך. כשאתה שומע שיר - אתה מחפש את הפנימיות. זו הנקודה האמתית של שיר, שיצליח לדעת בך או שלא. ישנם היום לא מעט זמרים ששרים מבלי פנימיות, ואתה לא יכול שלא להרגיש את זה. וכשאתה שומע בעלזא, אתה שומע המון פנימיות. הם שרים יחד לקב"ה ולרבי, הם לא שרים בגלל הקהל. בקשר לבניון, אני עדיין לא מכיר מספיק את הסטייל בו הוא שר, אבל אני מרגיש את האמת שיש בו, ומעניין אותי מאד לפגוש אותו ליד הפסנתר. אתה תמיד השמעת בתכניותיך שירים כאלה כמו של בניון?

"לא, זה בעיקר בשנים האחרונות, כאשר כל הנגינה והשירה של האמנים החוזרים בתשובה מאד התפתחו. אמרתי לך קודם שעבודת השם אצלי מתבססת הרבה על עולם הניגון, והמוסיקה שהחוזרים בתשובה עושים נותנת לי פתאום עוד טעם בהכול, כי הם כותבים מפרספקטיבה אחרת. המוסיקה הזו נוצרה בעיקר בחמש השנים האחרונות, מאז תחילת מה שמכנים 'הטרנד היהודי' במוסיקה הישראלית. זה ממש בניגוד למה שדיברנו עליו קודם, על חלק מהמוסיקה החסידית שנהפך לרדוד, לרק 'שטיק' בלי שום משמעות. אני ממש מרחם על חבר'ה צעירים שהם 'תינוקות שנשבו' ולא מכירים משהו אחר... אגב, אתה זוכר את השנה בה שרת ב'מחנה בני תורה'? השתתפתי שם אז כבחור, ושם ראיתי אותך באחת הפעמים הראשונות. שרת אז את 'שמע בני' שהלחנת לדדי גראוכר, בקומזיץ יחד עם הבחורים".

ודאי שאני זוכר. הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי אף הגיע בשלב מסוים, וישב ליד הפסנתר. זה היה משהו מאד מיוחד.

כשהרבי מסאטמר סייע לצה"ל
ידידיה: "אני רואה את המלחין גם כפרשן של מדרשים ותפילות. יש שיר שלך שבשנים האחרונות שמעתי ומאד השפיע על התפילה שלי, 'יהי חסדך ה' עלינו', ששר שלומי גרטנר. אמרת לי בזמנו ששמת לב ששלוש פעמים בתחילת תפילת שחרית, ב'הודו', מזכירים חסד: 'יהי חסדך', 'הראנו ה' חסדך', ו'ופדנו למען חסדך'".

אכן. ההרגשה שלי הייתה שכשאני מתחיל את היום שלי בכל ה'חסד' הזה ב'הודו', אני מודה שבלי חסד אין לי מה להתחיל את היום. כיום, בהלחנה שלי, אני הולך מפרק תהלים לפרק תהלים, ומהפטרה להפטרה. בעיקר למילים שהן ידועות, שבדרך כלל לא כל כך שמים לב אליהן, והיום אני מנסה להאיר אותן באור חדש. בתחילת הקריירה שלי זה היה אחרת, והתחלתי עם כל מיני מילים מיוחדות מכל מיני מקורות, אבל עכשיו אני מתחיל למצוא טעם גם במילים המוכרות. כשאתה צעיר, אתה לעתים אומר את המילים בלי להבין, ודרך המסע של החיים אתה נהיה יותר ויותר רגיש למילים, ופתאום אתה מתחיל למצוא כל מיני הארות ו'ניצוצות' בתפילה ובתהלים. אתה מוצא בתהלים הרבה דברים שנוגעים בך. למשל, ב"כי אלוקים יושיע ציון", הרגשתי שדוד המלך הבין שהגלות תגיע למצב שאפילו עבדיו לא ינחלו את הארץ, אלא רק זרע עבדיו, וזה בדיוק מה שהלחנתי. רגשות דומים הרגשתי כשהלחנתי את "כאייל תערוג" ו"צמאה" מתהלים. המילים הללו בתהלים הן ביטויים לכל מיני רגשות שאנחנו מכירים כיום. דוד הרגיש אותם וקרא שם לכל הרגשות הללו, כמו במילים "ערגה" או "צמאה נפשי". ל"כאייל תערוג", אגב, כתבתי 3 שירים שונים, שניים לפריד ועוד אחד ל'צליל וזמר'. אם תשמע את שלושתם, תוכל לשמוע איך אני מתבגר ככל שהשיר שהולחן מאוחר יותר, כשהערגה רק הלכה וגדלה. ה"כאייל תערוג" הראשון שהלחנתי, היה במז'ור, סוג של בלדה, אבל אחרי זה מתבגרים והכוונה מתפתחת, ופתאום אתה מצליח להבין יותר למה דוד המלך התכוון.

ידידיה: "ומה אתה חושב על שירים של מלחינים אחרים?"
יש מלחינים שאני מאד אוהב ומעריך אותם, כמו ר' חיים בנט, הרב ירמיה דמן, הרב יוסף צבי ברייער, פינקי וובר, מרדכי בן דוד עצמו, ר' בן ציון שינקר, וגם מלחינים מהדורות הקודמים כמו ר' בעריש ווישעוור ועוד, יוסל'ה רוזנבלט ויעקב תלמוד. אבל בדרך כלל הבעיה שלי כשאני שומע שירים של המלחינים החדשים, היא שכשאני שומע את המלים, לעתים אני רוצה להרגיש הרגשה שמתאימה למילים, וכשאני מרגיש על-ידי שמיעת השיר למילים הללו הרגשה אחרת, זה מאכזב אותי קצת. אבל זו בעיה שלי בתור מלחין, לא בעיה של השיר עצמו... מוסיקה - אם היא טובה היא טובה, ואם לא אז לא. אגב, אני בשנייה אחת יכול לשמוע אם המלחין הוא מישהו מקצוען או אחד שהיה לו מזל פעם אחת בשיר אחד, וכעת מנסה למכור לנו את המזל הזה שוב ושוב בעוד ועוד שירים, שאותם אני כבר לא יכול לשמוע.

ידידיה: "תגיד, אתה שואל אותי כל כך הרבה על עצמי. אבל מה איתך? ברמה האישית, בעצם עזבת את סאטמר וחזרת?"
זה לא עניין של 'עזבתי' ו'חזרתי', אלא בשבילי כל החיים כעת הם מסע של חזרה למקורות. ודרך אגב, אני מאמין שכזה מסע יש לכל אחד: אנחנו מתחילים את המסע בבית, ואחרי זה יוצאים החוצה ורוכשים דברים, ואז חוזרים הביתה עם מה שרכשנו. בשנים האחרונות התחלתי להעריך הרבה יותר את המקורות מהם באתי, בגלל שהייתה לי הזדמנות להיפגש עם הפירות של סאטמר וחוויתי את כל החסדים והטוב שנובע מהחסידות הזו. רוב המוסדות החסד אצלנו בארה"ב, חסידי סאטמר הם אלה שפתחו אותם, ובהם "ביקור חולים", "תומכי שבת", "הצלה" וכל שאר מוסדות החסד הבסיסיים. וכשאני רואה אברכים צעירים שבאים מסאטמר ומוסרים את נפשם לעשות כל מיני חסדים, ברור שזה משפיע מאד. אפשר לומר שבעבר הייתי קצת יותר אדיש למקורות מהם באתי, והיום אני יותר רגיש אליהם. אם הזכרת את סאטמר, איך אתה מסביר למישהו שבא מסאטמר, כמוני, שנהיה חבר טוב שלך, מיהו הרב קוק ומה זה בשבילך להיות בן למשפחת הרב קוק?

"תראה, כשמדברים על 'ייחוס', אותי פחות מרשים אילנות יוחסין מפותלים של מאה שנה אחורה, אלא יותר האווירה שבה האדם התחנך. המשפחה הקרובה, ההורים, הדודים, הסבא והסבתא. גם כאן, ה'דתיות' שלי, אם אפשר לקרוא לזה ככה, מבוססת רבות על דמויות הוד שאני רואה לעתים מולי במשפחה, גם מדורות עבר וגם כאלה שחיים כאן לאורך ימים ושנים. לעתים אני רואה צעירים שקצת יורדים מהדרך, שקשה להם, ואני אומר לעצמי שאני לא יכול להבין אותם, כי אני לא יודע באיזה סביבה הם גדלו, מה הם ספגו בבית. כי אצלי, 'יידישקייט' מזכיר לי משהו מאד טוב, נעים ומרגש. יש לי דוד שהוא הרב של רחובות, ר' שמחה קוק, שהוא אחיו הצעיר של סבי, והוא החליף אותו ברבנות רחובות. הוא למשל דמות שמאד השפיעה עליי. הייתי הולך אתו הרבה לאירועים, ורואה כמה הוא מתחבר לקהלים שונים. הוא יכול להגיע לאירוע של מתנחלים שמתיישבים באיזה בית נידח ברובע המוסלמי ומאד להתחבר ולהתרגש איתם ביחד, ולאחר מכן להגיע לפוניבז' ולהתחבר גם שם מאוד. והכול אמיתי, לא בצורה מתחנפת, וזה השפיע עליי. יש לנו עוד המון דמויות במשפחה שאני מסתכל עליהן מלמטה למעלה, כל האחים והאחיות של סבי וסבתי ז"ל, וזה דבר שמגיל צעיר מאוד השפיע עליי. גם הסבא מצד אבי, אהרון מאיר, שהיה מנכ"ל בנק המזרחי הוא דמות שמאוד השפיעה עליי. היום מנכ"ל בנק זה כסף ובעלי הון וכו' אבל הוא היה דמות אצילית שממש הערצתי. אגב, יוסי, סבא שלי העניק לך פעם תקליט זהב בקונצרט של מרדכי סובול, במסגרת הפעילות שלו בעמותת 'יובל'.

"וכמובן שגם מה שמשפיע הוא המקום שבו אתה גר. המושב שגדלתי בו, גמזו, הוא מושב עם אשכנזים וספרדים וחסידים ודתיים לאומיים, ועד היום אני מודה להוריי על שבחרו לגור שם, כי יש לי חוויה שנצרבה בי מאז, שספגתי מהרבה מגזרים. אבי היה רב המושב, ואף פעם לא אמר לנו הילדים מה לעשות. הוא ואימא שלי תמיד מאמינים רק בדוגמה אישית. ראינו אותם וכבר ידענו לבד מה לעשות ואיך להתנהג. ואשתי, בנוסף לכל זה, היא חוזרת בתשובה, וזו היכרות שלי עם עולם נוסף.

"אגב גמזו, בגמזו היה בזמנו רב חסיד סאטמר בשם הרב אברהם ברוך רוזנברגר. בזמן הקמת המדינה היו באזור הרבה פעולות טרור והמושב מאד לא הצליח, ורצו להביא לרב הזה כסף כדי שיעזוב את המקום ויעבור לבני ברק, ואז יקימו במקום מושב לא דתי. אז הוא הלך לאדמו"ר רבי יואל, ושאל האם לעזוב לבני ברק. הוא לתומו חשב שהוא מיד ייענה שבוודאי, עליו לעזוב לבני ברק. אך רבי יואל אמר לו: גמזו זה יישוב בארץ ישראל, ויישוב בארץ ישראל לא עוזבים. זה מה שאמר מי שנחשב גדול המתנגדים לציונות. היום זה ישוב מאוד מצליח ומשגשג, ובעצם אם חושבים על זה הכול התחיל - בזכותו". 

רבי יואל אהב כל יהודי. לפני שנה שמעתי סיפור, שהיה לי קשה להאמין שהוא קרה, אך בדקתי אותו והוא נכון: הסנאטור יוברט האמפרי ניסה להתמודד בזמנו לנשיאות ארה"ב מול ניקסון. הוא בא אז לרבי מסאטמר לקבל ברכה, כמו שהיו עושים אז רבים מהמתמודדים. את זה אני דווקא זוכר את זה היטב, כי כשהוא הגיע, ה'חיידר' שלח להורים מכתב לשלוח באותו יום את הילדים לבושים חגיגי, כי הם עתידים לעמוד ב'שורות' לפני המכונית בזמן הגעת האורח החשוב. האמפרי היה אז אחראי בסנאט על הועדה המחליטה עניינים שונים בקשר לצבא האמריקאי, ובאחריותו היו החלטות כמו האם למכור נשק ומטוסי קרב לישראל או לא. עד אז לישראל היו רק את מטוסי ה'מיראז'' הצרפתיים, וארה"ב התלבטה מאד האם למכור לישראל את מטוסי הפאנטום החדישים.
לפני שהוא נכנס לרב'ה, יועציו של האמפרי אמרו לו שלא ידבר עם הרב'ה על ארץ-ישראל, כי זה נושא עדין אצלו. ואז האמפרי הגיע, וכולנו ראינו את הכל מבחוץ: הרב'ה ישב ולמד, והאמפרי עלה במדרגות, ואז הרב'ה סגר את הגמרא ופתח לו את דלת הכניסה. והמשפט הראשון שיצא מפיו של הרב'ה היה: תדאג שארץ ישראל יקבלו את מטוסי הפאנטום, כי הם זקוקים לזה!... האמפרי השתאה ומיד שאל אותו: הלא אמרו לי לא לדבר עם הרב על ענייני ארץ ישראל?! והרב'ה נענה ואמר: הסכסוך שיש בינינו, הוא עניין משפחתי, מחלוקת משפחתית. אבל כלל ישראל צריכים את ה'פאנטום', ואתה צריך לעשות כל מה שאתה יכול כדי שהם יקבלו את המטוסים"...

* * *

עם זכרו הקדוש של הרבי מסאטמר, אני נפרד בחמימות רבה מידידיה, אחרי השיחה הארוכה בינינו.

מאוחר יותר אני יוצא לכיוון שדה התעופה כדי לנסוע הביתה, לסי-גייט, ולהספיק להגיע לתפילות הימים הנוראים בבית הכנסת של חברי ושכני, מרדכי בן דוד. בדרך אני חושב שאת המעגל שפתחתי עם ידידיה לפני לא מעט שנים, כשהיו לי קשיים לא מעטים בעברית, בהחלט סגרתי בשיחה המיוחדת הזו.











 

  תגיות: ידידיה מאיר - יוסי גרין - ראיון

59% אהבו
 
הסתר כל התגובות  

1. מאוד נהניתי
התרגשתי, חייכתי, נזכרתי, וקראתי.
אורי | כ"ב תשרי ה'תשע"ה
2. סלפייי עלק...
חעעעעחחחעעחעחעחע
אנייי | כ"ב תשרי ה'תשע"ה
3. מדהים
יוסי גרין התותח
אברהם | כ"ה תשרי ה'תשע"ה
4. מאוד יפה
כתבה יפה,ותמונות יפות אין על יוסי גרין
דני | כ"ה תשרי ה'תשע"ה
5. מענין
כיום יוסי גרין שיך לאיזה חסידות
?
יואל | כ"ט תשרי ה'תשע"ה
6. חחחחחחחחחחחחח סלפי!
חזק!!!!
מעריצה של מתנוש! | י"א סיון ה'תשע"ה

 
ומי ניגש ל'כגוונא'? מיילך קאהן ופינצ'יק, פריד ומב״ד...
כל ה'גוונים' ב'כגוונא' אחד! כך חברו להם מיטב הלחנים והיצירות של קטע התפילה 'כגוונא' למחרוזת שבתית אחת, מבית היוצר של מקהלת מלכות בניצוחו של פנחס ביכלר
הרב שלמה טויסיג בסינגל חדש – "נאך אביסל"‎
עם סיום ימי בין-המצרים, משיק בעל המנגן הרב שלמה טויסיג סינגל חדש קצבי וסוחף "נאך אביסל" – המדבר על התקווה והאמונה שגם מתוך הגלות הקשה, צריך לשיר ולשמוח ומתוך זה נגאל בקרוב.
חנן בן ארי ואופשימחעס פתחו את הקיץ באמפי בת-ים‎
לפעמים שווה להיות בת-ימי. למשל, כדי ליהנות מהופעת פתיחת הקיץ השנתית באמפי בת-ים שפתחה רשמית את הופעות הקיץ ברחבי הארץ. על הבמה הופיעו בהופעה מלאה אלוף העולם חנן בן ארי, להקת אופשימחעס
אחרי 13 שנה: מענדי ווייס משיק אלבום
תחת השם ''אלע אלע'' (ובתרגום לעברית: כולם כולם) משיק זמר החתונות הוותיק מענדי ווייס את אלבום הבכורה שלו, שמסמל אחד לאחד את השם בו הוא מתפאר. האלבום כולל 12 רצועות מושקעות
הושק פרויקט ייחודי ''טביעת אצבע''
עם השקת האלבום ''טביעת אצבע'', מגיש נפתלי משה שניצלר את הרצועה התשיעית באלבום - ''כי יעקב'' - אותו מבצע גדול הזמר החסידי בני פרידמן.
צפו: 'טנור בשנים' - כשיוסל'ה ולאונרד כהן נפגשו על הבמה
שני הטנורים הגדולים במוזיקה היהודית, החזן יצחק מאיר הלפגוט וענק הזמר אוהד מושקוביץ חברו למופע ייחודי הנקרא 'טנור בשניים'. מיטב הקלאסיקות של המוזיקה היהודית, מכל הסגנונות
גרטנר שר, מונה ניצח ו'מלכות' השלימה את ההרמוניה!
שלוימי גרטנר, מקהלת מלכות בניצוחו של פנחס ביכלר ומונה רוזנבלום בקליפ חדש, חי ומרהיב. והפעם, המחרוזת האהובה 'הרחמן' שמתוך אלבומו האחרון של גרטנר.
חוזר אל הבמה: יוסף חיים שוואקי בסינגל חדש ׳חזור בך׳
לאחר שנתיים של שקט יחסי, משחרר הערב לראשונה יוסף חיים שוואקי סינגל חדש, סוחף ומרגש – "חזור בך" – אותו הלחין נח פלאי ועיבד יואלי דיקמן – על מילים הנוגעים לכל בן ישיבה בימי הנעורים וראוי שידע בעל פה