דואר אדום | קליק אחד ושלאגר אתר הבית
2.28.2017 | יום שלישי ב' אדר ה'תשע"ז | ב"ה
 
- שיר 2 השבוע בחנויות

- מוטי שטיינמץ בשלבי מיקסים סופים לאלבום הביכורים שלו. על העיבודים חתומים משה לאופר ויואלי דיקמן - תאריך השקה: נדחה לר״ח שבט

- הפרוייקט הגדול של שלאגר יוצא לדרך... פרטים בהמשך

- יוני שלמה מסיים בימים אלה הקלטות לאלבומו החדש - פרטים בהמשך

- גדול המלחינים יוסי גרין התחיל לעבוד על ״התו העשירי״. פרטים יבואו

- הזמר צודיק גרינוואלד עובד במרץ על אלבומו השני, איתו ישיק קליפ וידאו מושקע. על ההפקה יוסי גרין

מהי דעתך על אלבומו החדש של יעקב שוואקי
אחד האלבומים היפים שהיה לו
מעדיף את המוסיקה של היום
לא שמעתי

ראשי | חדשות | גוונים של גרין
יוסי גרין | ציור מתן תורה: מלכות וורצברגר, עיתון קול ישראל

״קול התורה הראשון״ • הטור של יוסי גרין

לאחרונה שומעים וקוראים הרבה בנושא היתרונות והחסרונות של החדרת חיי ילדינו בחוויות ובערכים של המוסיקה היהודית. אנשים רבים מביעים דעות חזקות בין בעד ובין נגד התופעה הזו. בתור אחד שנושא זה קרוב מאד לליבו, הייתי רוצה להביע גם את דעתי והשקפתי בעניין. גוונים של גרין - טורו השבועי של יוסי גרין.

יוסי גרין | ח' סיון ה'תשע"ה | 5/26/2015

כְֶּׁשנָתַן הַקָדוֹׁש בָּרוּךְ הוּא ֶאת הַתּוֹרָה - צִיפּוֹר לֹא צָוַוח
עוֹף לֹא פָּרַח ׁשוֹר לֹא גָעָה
אוֹפַנִים לֹא עֳפוּ ְשׂרָפִים לֹא אְָמרוּ קָדוֹׁש
הַיָם לֹא נִזְדַעֲזַע הַבְּרִיוֹת לֹא דִבְּרוּ
ֶאלָא הָעוֹלָם ׁשוֹתֵק וַּמֲחרִיׁש - וְיָצָא הַקוֹל (תּוֹרָה) "אָנֹכִי הֵַׁשם אֱלוֹקֶיךָ" רַבּוֹתַי! דָאס ִאיז גֶעוֶוען דֶער עֶרְְשֶטער קוֹל תּוֹרָה! וְיָצָא הַקוֹל תּוֹרָה / דָאס ִאיז גֶעוֶוען דֶער עֶרְְשֶטער קוֹל תּוֹרָה /
אָנֹכִי הֵַׁשם אֱלוֹקֶיךָ / דֶעם בַּאֶׁשעפֶערְ'ס קוֹל תּוֹרָה. זַייט דֶענְָמאלְט ֶהערְט זִיךְ אַ קוֹל תּוֹרָה / יוּדְן ִאיבֶּרַאל לֶערְנֶען תּוֹרָה / אָנֹכִי הֵַׁשם אֱלוֹקֶיךָ / דֶעם בַּאֶׁשעפֶער'ס קוֹל תּוֹרָה.

(רבותי! היה זה קול התורה הראשון! ויצא קול תורה - אנוכי השם אלוקיך / קול התורה של הבורא.
מאז נשמע קול התורה / יהודים בכל העולם לומדים תורה, את קול התורה של הבורא)
(מתוך שיר חדש. מילים: שמות רבה כ"ט ט', ויוסי גרין)

לאחרונה שומעים וקוראים הרבה בנושא היתרונות והחסרונות של החדרת חיי ילדינו בחוויות ובערכים של המוסיקה היהודית. אנשים רבים מביעים דעות חזקות בין בעד ובין נגד התופעה הזו. בתור אחד שנושא זה קרוב מאד לליבו, הייתי רוצה להביע גם את דעתי והשקפתי בעניין. אני מאמין שהדיון בעניין חשוב מאד. כמי שגדל באמריקה, בשכונה היהודית בוויליאמסבורג, ברוקלין שבארה"ב של שנות ה-60', אני זוכר ששנות ילדותי עברו עליי תוך חוויות יקרות ומיוחדות:

העולם היהודי היה מורכב מזרמים וסגנונות רבים ושונים, כפי שבלט לעין ברחובותיה וכבישיה של שכונה תוססת והומה זו. כל רחוב ושדרה התפארו במרכז של חסידות מפורסמת או ישיבה חשובה. ישיבת "תורה ודעת" המפורסמת הייתה ברחוב 'וילסון'; מרכז חסידות ויז'ניץ באמריקה היה בשדרות 'דיויז'ין'; בית הכנסת של צעהלים בראשות האדמו"ר, הרב לוי יצחק גרינוולד זצוק"ל, שהיה פוסק ומנהיג ששמו הלך לפניו, היה בפינה של רחוב 'רודני' ושדרות 'בדפורד'; מעבר לכביש, במרחק הליכה קצרצר, שכן הבניין המרשים של בית-הכנסת "יונג איזראל" (ישראל הצעיר) של וויליאמסבורג; מעבר לכביש, 20 רגל דרומה, שכן מרכז חסידות סקווירא (כן! המרכז באותו הזמן), בשדרות 'בדפורד'; בהמשך השדרה לכיוון דרום, היה מרכז חסידות פאפא (הבניין המרכזי של אגודת-ישראל היה ממש שם, בין סקווירא לפאפא); המבנה של חסידות סטולין היה ברחוב 'רודני' ליד שדרות 'לי'; מרכז צאנז-קלויזנבורג, אותה הנהיג האדמו"ר, צדיק גדול, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצוק"ל שכן גם הוא בשדרות 'לי', ואת התפילה המרוממת של חסידי 'המלאך' - שנקראו על שמו,'המלאכים' - ניתן היה לשמוע מקרוב ברחוב 'יוז'. השפעתו הגדולה של הצדיק הגדול, האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים זצוק"ל, שהיה גר בקרבת מקום - ליד בית הכנסת הישן והמפואר של סאטמר בשדרות 'בדפורד' פינת רחוב 'רוס', הייתה מורגשת בכל פינה ופינה בשכונה למרחוק (אני זוכר כיצד כילד הייתי רואה אותו מטייל כמעט בכל בוקר מהבית לבית-הכנסת, ללא משב"קים ומשמשים, לבד מה'הויז בחור'...). אני עצמי גרתי כמה רחובות משם, וספגתי מכל המקומות המתוארים.

בשבת וביום-טוב, בסביבות השעה 12:00 בצהריים, הזמן בו המתפללים הרבים יצאו מבתי הכנסת השונים באזור, רחובות השכונה היו מתמלאים בהמוני יהודים מכל העדות והזרמים, עטופים בטליתות, מגוון כיפות, שטריימלא'ך וכל מיני כובעים לראשיהם. המתבונן במחזה נפלא זה, היה זוכה לראות בשכונה הקטנה את העולם היהודי במלוא תפארתו, את הצבעים החיים, המגוונים והמורכבים של יידישקייט.

לילד יהודי שגדל בתוך שכונה כזו, כל הגיוון הזה, היה מאד מסקרן ומפתיע. כשהוא מתחיל ללכת את צעדיו הראשונים ביהדות, כשהוא מנסה להחזיק את "עץ-החיים" המהודר הזה, עם כל הקושי בהבנת רצון המשנה והגמרא, הלכות מהלכות שונות, לימוד ההיסטוריה העצומה, וכן שינויי המנהגים השונים או שינויי נוסחאות התפילה מזרם לזרם - הניגון היה שם כל הזמן, מתחת לכל. הכל מלווה בצלילים הענוגים של הניגון היהודי. ניתן היה להרגיש את קו המשווה, הקו שמאחד את כל האלמנטים האלה לאחד, והוא השירה היהודית הנפלאה שאפפה את כולם. זהו התחום היהודי היחידי שלא דורש מאמץ לימודים, והיה מקור לתענוג עילאי. אתה שומע את השירה, וחש שיש שם משהו שמשותף לכל. החלק ביהדות, שכולם, כל ילד מכל סוג וזרם שקיים, יכול להזדהות אתו. כשגם, בו בזמן, הוא מפתח קשר עשיר עם הצד הרגשי של עצמו, שזה כל-כך נחוץ לו בשביל לגדול ולהיות יידיש'ע קינד (ילד יהודי) בריא.

והניגונים והמוסיקה ששמענו, היו כל-כך מגוונים, שונים ומיוחדים:
החל מקולו הערב והמרגיע של יוסל'ה רוזנבלט, כששר את יצירותיו המופלאות. הוא קבע הרבה מנוסח התפילה ה"רגיל" שלנו כיום. ניגוני תפילה רגילה שאנחנו מתפללים כיום, נובעים מתוך הקטעים שלו, שהיוו "נוסח קובע". הקומפוזיציות שלו, אצלנו כבר נהיו לנוסח; המשך בשירתו העוצמתית והמרגשת של משה קוסביצקי בקולו המחונן; היצירות הקדמוניות הקלאסיות של האדמו"רים החשובים ממודז'יץ בביצועו של 'הממשיך' ר' בנציון שנקר שליט"א; הקדושה האצילית שמעלה אותך, בשירי האדמו"רים הקדושים והחסידים הוותיקים של חב"ד; השירים מחצרות החסידויות השונות, חלקם מעולמות שנשכחו כבר, שהובאו אלינו בתוך תקליטים חדשים כמעט מידי שנה על-ידי החזן ר' דוד ורדיגר ז"ל; התרומה השנתית של המילים המדהימות והלחנים המקוריים של ר' יום טוב עהרליך ז"ל, שהגדירו את החינוך שלנו, וצבעו לעיני דמיוננו מראות מתקופות נשכחות במזרח אירופה... הוא היה "המחנך" שלנו, ובכל שנה הורינו חיכו לקנות את התקליט החדש שלו, אז כולם ישבו ביחד להאזין לתקליט ולמילים, בהן תיאר עולמות שכבר לא קיימים.

וההתחלה של מוסיקת הנשמה היהודית שהביא אלינו ר' שלמה קרליבך ז"ל, שהתאפיין באהבת-ישראל שלו; הקולות הטריים והרעננים של קולות הילדים, שהביאו אלינו את המנגינות החדשות והמודרניות בתקליטים החדשים של ה'פרחי' המגוונים, והרפרטואר שכל הזמן היה הולך וגדל, על-ידי הכלי-זמרים והתזמורות שהחלו להופיע בחתונות היהודיות של אז.

כל אלו העניקו לנו מודעות שמשהו מאד חשוב ויקר קורה.
המטייל ברחוב, היה שומע צלילים ערבים של שירה יהודית שפורצים מהחלונות הפתוחים בבתים השונים. השירה מילאה את השומע בתקווה, בגאווה, בהתלהבות, ולפעמים אף הצליחה לגרום לו להוזיל דמעות התרגשות - דמעות שכל-כך נחוצות להתפתחות היהודי המבוגר בחייו, בהן יבכה בכל הזדמנות - מרגשת, עצובה או משמחת.

בזמן החופשי של הילד היהודי - בשבתונים, ב'מלווה-מלכה' המשותפים עם מקהלות ה'פרחי', בטיולים ובמחנות הקיץ, חוץ מהחוויה והתפתחות החברויות שנוצרו בהן, מה שליווה את הכל היה המוסיקה היהודית. אלו היו מקומות בהם הילד יצר קשרים עם ילדים אחרים, מאד מוכשרים. ומקומות אלו היו לפעם הראשונה שהילד התחיל לחלום: אולי גם לי יש חלק במוסיקה, אולי גם אני יכול לעשות משהו. כשהוא בלווית החברים, הוא חווה בפעם הראשונה במלואה את החום של המוסיקה היהודית, והתחיל להרגיש מהי. בזמנים אלו הילדים המוכשרים היו מתחילים לפתח את כישוריהם המוסיקליים ומעזים לחלום על עתיד מוסיקלי מקצועי.

המורים המסורים, המדריכים והמנחים היו מזמינים את הילדים להציג את כישרונותיהם המוסיקליים המוסתרים. הם נטעו בהם ביטחון עצמי, פיתחו את אופיים, וכתוצאה מכך נוצרה בילד הרגשה של גאווה חיובית ושמחה גדולה בשל היותו ילד יהודי.

והמסרים החשובים מכל, של ביאת המשיח למשל, הועברו אלינו באופן היעיל ביותר: דרך השירה והמוסיקה. הורים ומורים שטרחו להשריש בילדיהם ובתלמידיהם את הדמויות, התקוות והחלומות של עתיד-יהודי, נעזרו במסרים מתוך השירה היהודית. מי לא זוכר שורה בשיר אהוב שעליו גדל? על-ידי מסרים שבקעו מתוך מילות השירה, הבנתי מושגים רבים. זו הפעם הראשונה בה הילד הבין מה זה משיח צדקנו. הרגיש, התענג, ושיתף בתחושתו גם אחרים.

"יום אחד כולנו נהיה ביחד" ("Someday"), "אף יהודי לא יישאר מאחור" ("No Jew"), "לנצח נהיה אחד" (Forever One""), "בואי איתי קצת, נשמהל'ה" ("נשמהל'ה"). אה! איך עוד ניתן להעביר רעיונות חשובים וחזקים כל-כך?

המתנה הנפלאה הזאת משמים, הכלי העוצמתי הזה בחינוך ילדינו, היו לאמצעי לצמיחה וגדילה בעבודת ה' שאין דומה לו...

אי-אפשר לדמיין איך היה נראה עולמנו ללא תפקידה ויתרונה של המוסיקה היהודית. מה היה מחליף את זה? במה הילדים שלנו היו מחליפים את זה?!

הטור מתפרסם בעיתון קול ישראל - מבית קו עיתונות.

 

  תגיות: גוונים של גרין - יוסי גרין

72% אהבו
 
הסתר כל התגובות  

1. האחד והיחיד
יוסי גרין, גדול מלחיני הדור, הוא האחד והיחיד בתחומו, וגם היחיד שיכול לתאר בשפה כל כך ציורית ומשובחת את ההיסטוריה של המוסיקה החסידית מילדותו ועד עכשיו, שהוא עצמו חלק מעיצובה.
אוריאל | ט' סיון ה'תשע"ה
2. יוסי האהוב שלנו, למה השיר שבתחילת המאמר לא מופיע?
אין מילים. כל טור מיוחד ומעורר השראה מקודמו. תוכל לצרף בבקשה את השיר בקובץ לשמיעה?כך נחשפתי לאחרונה ל'מאימתי'. איזה שיר ענק!!! מהגדולים ביותר. מחכים בקוצר רוח ואוהבים אותך מאד
מעריץ מושבע | ט' סיון ה'תשע"ה
3. ל-2, זה שיר של אלי מרקוס מהדיסק החדש (ל"ת)

יוני | י' סיון ה'תשע"ה
4. תודה רבה. יטופל... (ל"ת)

מעריץ מושבע | י"ב סיון ה'תשע"ה

 
הטור של יוסי גרין חוזר: ״אדרבה״, השביל לאהבת השם
כלל ישראל מצוּוֶה לגלות ולפתח כל הזמן מצב רוחני נשגב ומורם מאוד הנקרא 'אהבת השם'. גדולתה וחשיבותה של מטרה נעלית זו, נלמדת מהעובדה שהיא באה מיד לאחר הפסוק הראשון של קריאת שמע. הטור של גרין
גוונים של גרין: ''הפסנתר והכיסא האדום המרופד''
היום הזה התחיל עבורי כמו עוד יום רגיל של עבודה. התעוררתי מוקדם לתפילת שחרית, יצאתי לעבודה בזמן לאחר ארוחת-בוקר, והגעתי לחנות בה עבדתי לעוד יום עבודה שגרתי ללא אירועים מיוחדים • הטור השבועי של יוסי גרין
דאגה מניין • הטור של יוסי גרין
למרות שעם-ישראל שואף להישאר נפרד ונבדל מתרבות שאר האומות, תמיד יימצא רעיון כזה או אחר שיצליח לחלחל גם אלינו. ובמקרה זה, בחוויה תרבותית עומס של שירים פרצו גם לבמות שלנו. הטור של גרין
השראה ויצירתיות במוסיקה היהודית • הטור של יוסי גרין
דמיינו לעצמכם! מנגינה ומילים המתמזגות יחד לכדי יצירה מופלאה הגורמת לנו השראה, התרוממות-רוח ואושר אמיתיים, ולעיתים אף לפרוץ בריקוד • יוסי גרין בטור מרתק מתוך הסדרה ''גוונים של גרין''
רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול • הטור השבועי של יוסי גרין
איני יודע מה היה בדיוק באותו ערב גורלי לפני שנים רבות, שגרם לי לעבור לפסנתר כאשר נתקלתי לראשונה בסיפור ששינה את חיי, מה שהיום קרוי במילים קצרות ''סיפורו של 'תניא'''. טורו השבועי של גרין