דואר אדום | קליק אחד ושלאגר אתר הבית
7.25.2017 | יום שלישי ב' מנחם-אב ה'תשע"ז | ב"ה
 
- שיר 2 השבוע בחנויות

- מוטי שטיינמץ בשלבי מיקסים סופים לאלבום הביכורים שלו. על העיבודים חתומים משה לאופר ויואלי דיקמן - תאריך השקה: נדחה לר״ח שבט

- הפרוייקט הגדול של שלאגר יוצא לדרך... פרטים בהמשך

- יוני שלמה מסיים בימים אלה הקלטות לאלבומו החדש - פרטים בהמשך

- גדול המלחינים יוסי גרין התחיל לעבוד על ״התו העשירי״. פרטים יבואו

- הזמר צודיק גרינוואלד עובד במרץ על אלבומו השני, איתו ישיק קליפ וידאו מושקע. על ההפקה יוסי גרין

מהי דעתך על אלבומו החדש של יעקב שוואקי
אחד האלבומים היפים שהיה לו
מעדיף את המוסיקה של היום
לא שמעתי

ראשי | חדשות | גוונים של גרין

גוונים של גרין: ''הפסנתר והכיסא האדום המרופד''

היום הזה התחיל עבורי כמו עוד יום רגיל של עבודה. התעוררתי מוקדם לתפילת שחרית, יצאתי לעבודה בזמן לאחר ארוחת-בוקר, והגעתי לחנות בה עבדתי לעוד יום עבודה שגרתי ללא אירועים מיוחדים. אבל באותו הערב, כשחזרתי הביתה הוא היה שם, בסלון שלי • הטור השבועי של יוסי גרין

יוסי גרין | א' מנחם-אב ה'תשע"ה | 7/17/2015

בבית שלי יש פסנתר, פסנתר כנף קטן. לא סתם פסנתר כנף קטן, אלא פסנתר כנף קטן מאוד. למעשה, הקטן ביותר שנעשה אי פעם. פסנתר שנבנה על-ידי חברת Kimball" ", יצרנית של ריהוט קלאסי, שלמרבה הצער כבר לא קיימת. החברה עיצבה את המוצר הזה בגודל כזה, במיוחד כדי שיתאים לדירות מגורים, בניגוד לאלו שנבנו עבור בתים גדולים. במהלך שנות ה-70 וה-80, נהיה אופנתי באמריקה לעזוב דירות גדולות ולרכוש דירות יקרות בערים. חברות הפסנתר הבינו אז שאם הן לא יתכננו ויבנו פסנתר כנף קטן יותר, הן תאבדנה את רוב רווחיהן מהפסנתרים. לכן הם עיצבו פסנתר קטן וקראו לו בשם "פסנתר כנף ביתי".

בבית שלי, ממש ליד הפסנתר, יש גם כיסא מיוחד, כיסא מאוד נוח, מפואר ומרופד במרקם של קטיפה אדומה. הכיסא ממוקם כך שכל מי שיושב עליו ניצב בפני הפסנתר. אני גאה מאוד ברהיט הזה. כיסא זה אירח את רוב הכישרונות שהביאו את המוסיקה היהודית לעולמנו בארבעים השנים האחרונות. כמובן ששינינו את הריהוט בביתנו במהלך השנים, אך בכל זאת הכיסא נשאר, כי איך אפשר להתפטר מכיסא עם היסטוריה כזו? אבל לפני כן, בואו נחזור שוב לפסנתר...

מהיכן הגיע אליי הפסנתר הזה? הוא לא היה שייך אליי לפני שהתחתנתי, ואני גם לא מכיר הרבה אנשים שהיה להם פסנתר עוד לפני שהתחתנו. כאחד שגדל בבית חסידי בשנות ה-60' בוויליאמסבורג, ברוקלין, פסנתר לא היה ריהוט שהיית מוצא בבית יהודי טיפוסי שם. הוריי היו ניצולי שואה שזה עתה באו מאירופה (דרך ארץ-ישראל) לארצות הברית, והם היו במאבק מתמיד להרוויח כסף בכדי לשלם על הצרכים הבסיסיים. פסנתר, אני מבטיח לכם, לא היה אחד מהצרכים הבסיסיים הללו. גרנו אז בבניין ללא מעלית עם חדר שינה אחד קטן, ואני ישנתי בחדר האוכל. בחדר זה בקושי היה מקום לפתוח את המיטה, ששימשה בתפקיד השני שלה ככורסא במהלך שעות היום, אז כמובן שלא היה לא מקום ואף לא כסף לפסנתר. ובכלל, למה שהפסנתר יהיה מושא חלומותיו של מישהו מאיתנו? וכי הכרתי אז מישהו שניגן בפסנתר? ואף אם היה מישהו מאיתנו שכן רצה לנגן, האם הכרנו אדם שיוכל לשמש כמורה וללמד אותנו כיצד לנגן? לא, לא הכרתי אנשים כאלה.

אבל ב-30 למאי 1977, הפסנתר הזה הגיע לבית שלי, שהיה הבית הראשון שלנו בבורו פארק שבו גרנו כבר שלושה חודשים לאחר החתונה. ומיום הגיעו אליי - הכל השתנה בשבילי... בשבילנו... ותודה לה', גם בשביל עוד אנשים רבים...

היום הזה התחיל עבורי כמו עוד יום רגיל של עבודה. התעוררתי מוקדם לתפילת שחרית, יצאתי לעבודה בזמן לאחר ארוחת-בוקר, והגעתי לחנות בה עבדתי לעוד יום עבודה שגרתי ללא אירועים מיוחדים. אבל באותו הערב, כשחזרתי הביתה הוא היה שם, בסלון שלי. פסנתר חדש מעץ אגוז, "פסנתר כנף ביתי" עם ספסל מותאם! מהיכן הגיע הפסנתר הזה? מי הניח אותו בביתי? והכי חשוב, מי שילם עבורו? כדי לענות על השאלות האלה, אני חייב לחזור קצת אחורה לתאר את תחילתם של חיי הנישואים שלי.

מיד לאחר שהתחתנתי, פניתי לשוק העבודה בכדי להתפרנס. באופן מעניין מקום העבודה הראשון שלי היה בחנות מוסיקה בבורו פארק, בשם "The Music Maven".

שני הבעלים הצעירים של החנות, הגו רעיון מבריק כדי לגרום לאנשים בבורו פארק לנהור לחנות בהמוניהם ולהתחיל לקנות כלי נגינה, והחנות הייתה ממוקמת תחת פסי הרכבת-התחתית המוגבהים, והייתה עמוסה בכלים מוסיקליים חדשים ונוצצים. בתחילתה של החנות עבד בה רק עובד אחד, והוא היה אני, יוסי גרין.

כל יום, במשך כמעט שישה חודשים, הייתי הולך בגאווה לחנות, פותח את הדלתות בנאמנות, ומגיע הישר למושב החשוב שלי מאחורי הקופה, מוכן ומזומן להמון הלקוחות שיבואו הנה ויקנו ממני כלי נגינה.

הבעלים של החנות, העשי פ' וירחמיאל מ', הפקידו אותי לעזור ולבנות את העסק שלהם, ולמרות שהמשכורת שקיבלתי לא הייתה מזהירה - הם הבטיחו שככל שהעסק יגדל כך תגדל גם המשכורת הדלה שלי. כל יום בסביבות השעה 6 בערב היו שניהם מופיעים בו זמנית (הישר ממקומות העבודה ה"אמיתיים" שהיו להם), מחייכים אליי בציפייה רבה, צועדים אל הקופה, פותחים את מגירת המזומנים ומביטים במורת רוח במגירה הריקה שקידמה את פניהם. "שום דבר?", שאלו. "שום דבר!", עניתי. "אפילו לא חבילה של מיתרי גיטרה?", ניסו שוב. "לא!", עניתי. וכך זה נמשך יום אחר יום, שבוע אחר שבוע. אשתי שתחי', שב"ה הייתה לה עבודה, הייתה מתקשרת אליי במהלך היום ושואלת מה עשיתי בחנות הריקה במהלך כל היום. בגאווה, ובתחושה של חשיבות עצמית והבנה עמוקה של התנהלות עסק, הייתי עונה לה שלוקח קצת זמן לעסק חדש להמריא ואני בטוח שהעסק בסופו יצליח, עד כדי שבקושי נהיה מסוגלים להכיל את הכסף שייכנס מאותם לקוחות רעבים ולהוטים.

אך אם להיות כנה, מלבד פה ושם עובר אורח המועך את אפו הסקרן מול הזכוכית מבחוץ או נשמה נועזת שהואילה בטובה לפתוח את הדלת מספר סנטימטרים ואחר לסגור אותה במהירות, אף אחד לא בא אף פעם.

הפעילות היחידה והצלילים ששמעתי במהלך היום, היו אלו ששמעתי בכל פעם שהרכבות עברו מעלינו. כל הגיטרות התלויות רטטו יחד לזמן מה וגרמו לקקופוניה של צלילים. כעבור זמן, נהייתי אפילו מסוגל לדעת כמה קרונות יש ברכבות השונות למעלה, על-ידי מדידת משך זמן הרטט של הגיטרות התלויות אחרי שהרכבת עברה מעלינו.

בסופו של דבר, לשני הבוסים החביבים שלי נגמר הכסף והם לא יכלו אפילו להרשות לעצמם לשלם את המשכורת הדלה שלי. בתחילה הם היו באים עם פיתרונות זמניים, ובסופו של כל שבוע היו שואלים אותי אם ארצה לקחת הביתה איזה כלי נגינה מהחנות במקום תשלום במזומן. בהתחלה אפילו חשבתי שזה רעיון ממש טוב, עד שעברו מספר שבועות ואשתי אמרה לי בעדינות שעכשיו אנחנו בעלים גאים של כלי נגינה מכל סוגי המיתרים וכלי נשיפה כשל תזמורת סימפונית מלאה, אבל לא מסוגלים לשלם עבור שכר דירה של הבית שלנו, והסבירה לי שאולי כדאי שאמשיך הלאה ואמצא עבודה שמשלמת משכורת בהקדם האפשרי או שנהיה בצרות (כאן אני חייב לציין שבעל הדירה שלי לא היה מוסיקלי בכלל).

בכל מקרה, לא לקח הרבה זמן והגיע היום הבלתי נמנע ששני הבוסים החביבים שלי ישבו איתי והסבירו לי בעדינות כי הם נאלצים לסגור את החנות ולא יכולים להרשות לעצמם את ההוצאות (לבד מכך שאט אט הם התרוקנו ממלאי, שאם שמתם לב נלקח על-ידי עבדכם הנאמן כתחליף למשכורת).

ועכשיו, מדוע כל חלק הסיפור האמור רלוונטי ל"פסנתר כנף ביתי" שדנו בו בתחילת הטור? ובכן, אדון עולם בהחלט פועל בדרכים מסתוריות. לאחר שנפגשנו והחלטנו להתחתן, אני ואשתי תכננו לשים את החסכונות שלנו בחשבון משותף (לה היו חסכונות, ואני תמיד חלמתי על חשבון משותף...).

וכשהלכנו לבנק לפתוח את החשבון המשותף הראשון שלנו, הבנתי שהיא שמה בצד $3,500 מהכסף שלה לעצמה, מחוץ לחשבון המשותף שלנו. כמובן, כסף זה היה כולו שלה, היא הרוויחה אותו ביושר. אבל בתוך תוכי זה עדיין הציק קצת, תהיתי מדוע היא שומרת סכום זה בצד? אבל לא אמרתי כלום, לא יכולתי. אחרי הכל הכסף היה כולו שלה.

אבל באותו התאריך, ה-30 במאי הראשון שלאחר נישואינו, ביום ההולדת ה-22 שלי, פתאום גיליתי מה הייתה התכנית שלה מאז ומתמיד. היא הניחה את הכסף הזה בצד, יצרה קשר עם הבוסים שלי ושאלה אם הם יוכלו להשיג פסנתר כנף ביתי של חברת Kimball בשווי של $7,000 (סכום עתק בזמן ההוא, שנת 1977), ב-50% הנחה לסוחרים. ייאמר לזכותם, שלושתם עבדו יחד בסתר, כך שכשחזרתי הביתה מהעבודה באותו יום גורלי, הוא עמד שם, בסלון ביתי שהיה ריק עד כה, נראה יפה מאי פעם - כשאני לא יודע מכלום.

ה"פסנתר כנף ביתי" שלי הגיע. זו הייתה מתנת יום-הולדת הראשונה שלאחר נישואינו, שנרכשה עבורי על-ידי אשתי מכספה בלבד.

וזהו "פסנתר החסד" שבביתנו עד היום. הפסנתר שהגיע אליי מהחנות המצחיקה הזאת, שכל השנים תהיתי מדוע עבדתי בה וביליתי בה שישה חודשים מחיי. אך היום כשאני מסתכל אחורה, עולה לי צמרמורת כי אני מבין מה הייתה החשיבות של העבודה הזאת להמשך חיי. כי באמת מי יודע לאן הייתי מגיע לולי הפסנתר הזה והחנות הזו, עם כל הבדיחות שייחסנו לה במהלך השנים. ואגב, בכל פעם שאני פוגש את הבוסים ההם - שהיום כבר ישישים - עם נכדיהם, אני מספר ומעריך ומכיר טובה שוב ושוב להם ולנכדיהם עד כמה החנות, ודרכה הפסנתר, הביאו אליי את העתיד שלי, ב"ה, ועד כמה אני מכבד אותם בשביל כך.

מאז ועד היום הקב"ה משפיע דרך הפסנתר הזה שהגיע אליי מהחסד שאשתי עשתה איתי, חסדים גדולים עלינו, בסיעתא דשמיא, שימשיכו אמן וכן יהי רצון.


ובקשר לכיסא המרופד... הוא עדיין אדום... עדיין נוח ומפואר... וכן, עדיין עומד לפני הפסנתר...

 

  תגיות: גוונים של גרין - יוסי גרין

89% אהבו
 
הסתר כל התגובות  

לא נמצאו תגובות! הוסף תגובה

 
הטור של יוסי גרין חוזר: ״אדרבה״, השביל לאהבת השם
כלל ישראל מצוּוֶה לגלות ולפתח כל הזמן מצב רוחני נשגב ומורם מאוד הנקרא 'אהבת השם'. גדולתה וחשיבותה של מטרה נעלית זו, נלמדת מהעובדה שהיא באה מיד לאחר הפסוק הראשון של קריאת שמע. הטור של גרין
דאגה מניין • הטור של יוסי גרין
למרות שעם-ישראל שואף להישאר נפרד ונבדל מתרבות שאר האומות, תמיד יימצא רעיון כזה או אחר שיצליח לחלחל גם אלינו. ובמקרה זה, בחוויה תרבותית עומס של שירים פרצו גם לבמות שלנו. הטור של גרין
השראה ויצירתיות במוסיקה היהודית • הטור של יוסי גרין
דמיינו לעצמכם! מנגינה ומילים המתמזגות יחד לכדי יצירה מופלאה הגורמת לנו השראה, התרוממות-רוח ואושר אמיתיים, ולעיתים אף לפרוץ בריקוד • יוסי גרין בטור מרתק מתוך הסדרה ''גוונים של גרין''
רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול • הטור השבועי של יוסי גרין
איני יודע מה היה בדיוק באותו ערב גורלי לפני שנים רבות, שגרם לי לעבור לפסנתר כאשר נתקלתי לראשונה בסיפור ששינה את חיי, מה שהיום קרוי במילים קצרות ''סיפורו של 'תניא'''. טורו השבועי של גרין
בקדמת החדר • הטור השבועי של יוסי גרין
בחדר המרשים משתררת דממה, אך ניתן לחוש באווירה כבדה, רצינית ורבת עוצמה. העוצם את עיניו יחוש שכל הנוכחים שרויים במחשבה עמוקה המתאימה לגודל ועוצם המעמד. הטור השבועי של יוסי גרין